גבר הולך לאיבוד דרך תערוכה

במוזיאון אשדוד ביקשו להתמקד בזהות העצמית של הזכר המקומי לדורותיו, אבל השילוב בין כמות העבודות לתזה צולעת הוליד תערוכה לא קוהרנטית

אבי פיטשון
אבי פיטשון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אבי פיטשון
אבי פיטשון

אפשר היה לתמוה על כך שתערוכה ב-2019 שנושאה גבריות מורכבת אך ורק מעבודות שיצרו גברים, אלמלא היינו ממהרים לחדד שהנושא הוא איך גברים (ישראלים) רואים את גבריותם שלהם. כותרת התערוכה "גוף ראשון, יחיד" מצביעה על כך. הטקסט האוצרותי מזכיר לנו את מה שרבים מאיתנו כבר הפנימו: שמכיוון שהגבר הלבן ההטרוסקסואלי הוא ההגמוניה, הוא רואה בזהותו ברירת מחדל מובנת מאליה. לכן, מאחר ש"זהות זו מעולם לא התנסחה באופן קולקטיבי־מודע... ביטוייה של גבריות זו הם יחידאיים ופרטיים, אוטוביוגרפיים ולא־פעם גולמיים". זו זווית מעניינת שטמון בה מלכוד שבסופו של דבר הורס את התערוכה: אם אין קווים משותפים למה שיש לאמנים גברים להגיד על זה שהם גברים, הרי בלתי אפשרי ליצור איזשהו קו או הלך רוח ששורה על התערוכה, או אפילו כמה קווים והלכים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ