כישוף ותורת הנסתר משתלטים על אמנות ישראלית עכשווית. יצאנו לבדוק

תערוכתו של אילן מויאל אמנם משתלבת בטרנד החדש והמעניין, שעבר מבעבוע לרתיחה בחודשים האחרונים, אבל חצי ממנה גרוע. האם זה אומר שהחצי השני מוצלח בטעות?

אבי פיטשון
אבי פיטשון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אבי פיטשון
אבי פיטשון

אין ברירה אלא לבשר: יש טרנד חדש באמנות עכשווית בישראל. טרנד של אופל גותי, שמה שמפעיל אותו ומספק לו השראה נע על טווח רחב: פילוסופיה של אמנות; מבט מחודש ורענן על ההיסטוריה האפלה של התרבות הפופולרית במאה ה-20 (מקולנוע ערפדים של שנות ה-30 ועד ללהקות אייטיז כמו "באוהאוס" ו"סוזי והבנשיז") וגם המאה שלפניה; עניין נקודתי בתת־תרבויות על האסתטיקות והטקסים שלהן; חשיפה, בסיוע משמעותי של האינטרנט, למדע פרינג'י במידות משתנות של סהרוריות, וגם משיכה חדשה וישירה לתורת הנסתר, רצוי האלמנטים המפחידים שלה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ