המקום שבו טכנולוגיה עכשווית אוטופית ואימה אפוקליפטית נפגשות בקצותיהן

התערוכה החדשה במרכז לאמנות עכשווית מדגימה שאמנות פוסט אינטרנטית היא עסק די בנאלי. אלא אם כן היא מתחברת לטרנד הגותיקה

אבי פיטשון
אבי פיטשון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אבי פיטשון
אבי פיטשון

כשכתבתי לאחרונה על "טרנד האפילה והגותיקה" המשגע את הנוער ואת אמני ישראל, שאלו אותי רבים: הבנו שאתה נותן את ברכתך לתופעה, אבל מה הסברך לגיחתה? ובכן, הסיבות הבולטות נראות לי ברורות למדי והן לא דורשות ניתוח עומק: זה השילוב של ההצלחה המסחרית המטורפת של קולנוע, טלוויזיה וספרות נוער העוסקים בנושאים אלה ומפציצים אותנו באסתטיקה הזאת, שמטבעה המיסטי והפתייני נכנסת לרבים לנשמה ולעצמות משל היתה דיבוק, והצלחה זו בתורה אולי נובעת מהחרדה מאפוקליפסה סביבתית שכמו כל חרדה אפוקליפטית מעוררת כיסופים למשמעות גורפת וסוחפת, צבועה בגוונים כהים. זה היה כך, למשל, גם בשנות ה-80 תחת אימתו של מרוץ החימוש הגרעיני – המון יצירה בכל הדיסציפלינות (אמנות, מוזיקה, קולנוע וטלוויזיה), בעלת אופי קודר אף כי פחות ספיריטואלי ויותר ריאליסטי־חברתי באופיו. אם יש לטרנד סיבות עומק מסתוריות יותר, אני ורבים אחרים עדיין בתהליך של פענוח. בינתיים שבתי מצפייה בסרט המדובר "מידסומר", שבמהלכו גיליתי שאפילו לשאלה מה עושים עם בן זוג דוש יש מענה שמתקשר לפולחנים נורדיים מפוקפקים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ