אלעד לסרי הוא כבר לא חוד החנית של השיח הבינלאומי על מעמד הדימוי

היום, כשכל ילד עם סמארטפון שולט בקלות במבול הדימויים שמולו, העיסוק הקונספטואלי של לסרי בערעור היכולת להסביר צילום פחות מעניין משהיה

אבי פיטשון
אבי פיטשון
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אבי פיטשון
אבי פיטשון

תערוכת יחיד ראשונה בישראל לאלעד לסרי, אחד האמנים הישראלים המצליחים והמוערכים בעולם, היא אירוע משמעותי. האמנות שלו לא מיועדת בשום פנים ואופן למחפשי תגמולים אסתטיים מיידיים (זוט עני!). העיסוק השכלתני־קונספטואלי שלו, ושיוכו העצמי ל"עידן הפוסט־תמונה", הופכים את תערוכתו לחוויה של הרהור־תוך־ליטוף־סנטר, לא בהכרח דבר רע, ובעל פוטנציאל תיאורטי תרתי־משמע לחשוב-על, או כמו שכמה הוגים מקומיים מעצבנים אוהבים לומר, "לחשוב את". מה לעשות, אי אפשר שכל התערוכות בעולם יתבססו על צלבי קרס בוערים בחשיכה תוך תנועה בכיוון השעון כשברגע מתנגן פולק בווארי בפול ווליום. למיטב ידיעתי טרם היתה תערוכה כזאת, אז ראו זאת כהצעה פתוחה. אני אגיע בטוח.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ