שתי אמניות מורכבות טובעות מול אוצרות מתלהמת

הטקסט האוצרותי מעמיס סופרלטיבים מוגזמים על התערוכות של רחל קיני ומיכל לופט בגלריה רוזנפלד וזה מוציא את החשק לצפות, ולחיות. אבל אז החשק חוזר

אבי פיטשון
אבי פיטשון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אבי פיטשון
אבי פיטשון

הפער הגדול והמטריד ביותר שמתקיים בתערוכה הזאת, ולמרבה הצער הוא גם שגור למדי במחוזותינו, הוא זה שבין הטקסט האוצרותי לעבודות: הדם, האש ותמרות העשן שממטירה האוצרת מיה פרנקל טנא על שתי אמניות שהאופי של עבודתן הרבה יותר מעודן וסובטילי. וזה לא בהכרח כי מה שפרנקל טנא עפה עליו נעדר לחלוטין מהעבודות. זה לא מקרה של טקסט אוצרותי שמודבק במלאכותיות מופרכת לתערוכה. אבל הטון, הווליום, מאיימים להטביע בהתלהמותם את העבודות, ובמקרה של רחל קיני, המציגה המרכזית (מיכל לופט מציגה עבודה יחידה בחדרון נפרד), זה אכן קורה במידה מסוימת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ