שתי אמניות מורכבות טובעות מול אוצרות מתלהמת

הטקסט האוצרותי מעמיס סופרלטיבים מוגזמים על התערוכות של רחל קיני ומיכל לופט בגלריה רוזנפלד וזה מוציא את החשק לצפות, ולחיות. אבל אז החשק חוזר

אבי פיטשון
אבי פיטשון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

הפער הגדול והמטריד ביותר שמתקיים בתערוכה הזאת, ולמרבה הצער הוא גם שגור למדי במחוזותינו, הוא זה שבין הטקסט האוצרותי לעבודות: הדם, האש ותמרות העשן שממטירה האוצרת מיה פרנקל טנא על שתי אמניות שהאופי של עבודתן הרבה יותר מעודן וסובטילי. וזה לא בהכרח כי מה שפרנקל טנא עפה עליו נעדר לחלוטין מהעבודות. זה לא מקרה של טקסט אוצרותי שמודבק במלאכותיות מופרכת לתערוכה. אבל הטון, הווליום, מאיימים להטביע בהתלהמותם את העבודות, ובמקרה של רחל קיני, המציגה המרכזית (מיכל לופט מציגה עבודה יחידה בחדרון נפרד), זה אכן קורה במידה מסוימת.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ