מי שייכנס לתערוכה של קרן רוסו לא ייצא אותו הדבר

בתערוכה חדשה ומכשפת עולה רוסו מדרגה בטשטוש הגבולות שמאפיין אותה, בין תיעוד להמצאה

אבי פיטשון
אבי פיטשון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אבי פיטשון
אבי פיטשון

בחלל גומחתי שממוקם בסמוך לכניסה החדשה של מוזיאון תל אביב, אבל אפשר לפספס אותו אם לא מגיעים מונחי־מטרה, מסתתר סטארגייט: שער בין־ממדי ליקום האמנותי המרצד של קרן רוסו, שנמצא תמיד בין מציאות סהרורית לבדיון אפי, בין תיעוד להמצאה. עבודתה של רוסו עסקה תמיד בקו הגבול שבין הממשי למיתי, בהשפעתם זה על זה וברגעים שבהם הגבול ביניהם מתמוסס. זה עשוי להישמע טיפה מבלבל, אבל הכוונה היא למתמוסס באופן מ־מ־ש־י. התערוכה הנוכחית היא כל זאת ועוד: היא גם שרויה בתוך לופ זמן לינצ'יאני. ולראיה, כותרתה: "תולדות העתיד הקרוב". זו התערוכה הטובה ביותר שמוצגת כרגע במוזיאון תל אביב, וככל הנראה בארץ.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ