למרות האקראיוּת ששולטת בה, התערוכה הקבוצתית ב"רו ארט" מצליחה להמריא

הרנדומליות הזאת היא לא רק תוצר של תערוכה שמתבססת על אמני הגלריה הנוכחיים, אלא של רוח הזמן באמנות העכשווית. יש בזה משהו עצוב, ולכן יש בזה גם משהו יפה

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אבי פיטשון
אבי פיטשון

כמה גורמים מתלכדים סביב התערוכה הזאת כדי ליצור מקדם מסוכן של רנדומליות. זה מתחיל בכך שמדובר בתצוגת תכלית של אמני הגלריה, מסוג התערוכות שבדרך כלל מעלים בקיץ, לפני תחילת העונה. כותרת התערוכה היא שמה של הגלריה, שזה קצת עצלני ומשעמם. מאיה במברגר, שזו התערוכה השנייה שהיא אוצרת במקום (אחרי תערוכת הצילום של הדס סט), ביקשה מהמשתתפים, 19 במספר, להציג עבודה "שחורגת מהעשייה האמנותית המרכזית שלהם" – מסוג התרגילים שהסיכוי שלהם להעלות את מפלס העניין הוא בדיוק 50%, ומעורר חשש מסוגת העבודה הנרקיסיסטית והמיותרת "עבודה בתהליך". כפי שכבר נאמר מעל דפים אלה, סַיימו את העבודה, ואז נבוא להתרשם, תודה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ