לפי התערוכה של יונתן ויניצקי, היקום הוא אשכנזי

התערוכה של יונתן ויניצקי שאפתנית ומסקרנת, אבל עומס־יתר שכלתני והעדר מוקד אסתטי מותירים תחושת עקרות וניכור

אבי פיטשון
אבי פיטשון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אבי פיטשון
אבי פיטשון

נדמה שיש טרנד אמנותי שתקף בעיקר לתחומי ביתן הלנה רובינשטיין – תערוכות על הכל, שמכילות הכל. מה זה הכל? מינימום הכל! זה כבר נפרדנו מ"ארץ חדשה" של תמר הירשפלד, שבה שובצו כמה עבודות וידיאו בתוך חלל שנראה כאילו שפכה לתוכו ערימות של חפצים משיירה של משאיות, וכעת מתקיפה אותנו לא רק ארץ, אלא "היקום" באדיבות יונתן ויניצקי; תערוכה שרק דף ההסבר המלווה אותה נראה כמו פרטיטורה משולבת עם מפרט טכני של אופרה של שלוש שעות במצדה. אם כבר מדברים על מוזיקה, בעוד שלתערוכה של הירשפלד קשה למצוא אנלוגיה – אולי פלייליסט להיטים מזרח־תיכוניים שהקויוטי מהסרטים המצוירים פוצץ בדינמיט – אצל ויניצקי זה עולה מיד: אלבום קונספט משולש של להקת רוק מתקדם. וכמו האלבומים האלה, יש פוטנציאל מסקרן, מיליון מהלכים ופיתולים בחזקת מרוב עצים לא רואים את היער, עומס־יתר שכלתני, וכמובן יומרנות והתרברבות מופגנת במונומנטליות הטכנית־ביצועית של כל העסק.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ