עונת הרטרוספקטיבות בלונדון: מבלייק והארטפילד ועד לדורה מאר ונאם ג'ון פייק

בלונדון מוצגות עכשיו כמה רטרוספקטיבות, והן מעולות אחת אחת

אבי פיטשון
אבי פיטשון
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אבי פיטשון
אבי פיטשון

אי אפשר להיכנס לטייט מודרן מבלי להתייחס לפסל הפוסט־קולוניאלי, פוסט־מונומנטלי של קארה ווקר באולם הטורבינות של המוזיאון. זו עבודה מקטבת. נתקלתי בהתרשמויות נרגשות על סף היפר־ונטילציה ובהוקעות מתלהמות. נרפה לשם שינוי ממסע הצלב נגד ארטיביזם (אמנות אקטיביסטית) ונתייחס לשאלה מעניינת אחרת: היחס בין הומור לאפקטיביות, ספציפית בעבודות שמתבססות על רפרנס למדיום או סגנון שנגדם הן חותרות. הפסל של ווקר הוא פארודיה ברורה על המזרקות האימפריאליות המפארות את לונדון וערים רבות אחרות ביבשת הישנה – והחדשה – וחוגגות ניצחונות וכיבושים שכבר מזמן ידוע לכל בכמה ניצול, סבל ורצח היו כרוכים. ווקר, כמובן, עוסקת בחשיפה – בהנצחה, בעצם - של אותה היסטוריה מדממת. אבל המזרקה שלה קריקטוריסטית, גרוטסקית, נראית מרחוק כמעט כתפאורה מספוג לתוכנית ילדים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ