אבי נבו מתפרע וצריך אוצרת שתחזיק אותו קצר

בתערוכה של נבו הטוב מתערבב עם הגרוע, הזניח עם המרגש. אם האוצרת היתה מהדקת קצת יותר את הרצועה, היינו מקבלים תוצאה ממוקדת ומזוקקת יותר

אבי פיטשון
אבי פיטשון
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אבי פיטשון
אבי פיטשון

כדי לדון בתערוכה הזאת יש לפלס דרך במצ'טה ולפנות שני אלמנטים שחוסמים אותה בלי דעת. הראשון הוא כותרתה – "אני רוצה להיות עבד המין של אמא שלי". כן, זו כותרת מתריסה, פרובוקטיבית וילדותית, שמתחזקת את דימוי האמן אבי נבו כמין פרא אדם, שיוצר בפרצי גבריות מבעבעים ומתקומם לכאורה נגד הצבתו בכלוב הבורגני שהוא הגלריה לאמנות. למיטב הבחנתי, אין לכותרת קשר ממשי למה שמוצג. הציור של נבו נע על הטווח שבין המרגש לזניח, ובין הטוב לגרוע. על הסקאלה הזאת אפשר לזהות אמנות אאוטסיידרית, אמנות נאיבית, אמנות רחוב, פוביזם, קומיקס, קריקטורה וציורי ילדים, כל זאת גם ברמה האסתטית וגם ברמה התמטית; מהפריימים שעל הקירות ניבטים עולמות סוריאליסטיים ומסטוליים אך פיגורטיביים, שחושפים שייכות וזיקה של האמן לאנדרגראונד תת־תרבותי. להשלמת התמונה, האמן נוכח בגלריה בימים ובשעות מסוימים ואתם מוזמנים להתקעקע תחת ידיו.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ