איך למדתי לפחד מג'ף קונס - ולאהוב אותו

יש משהו מפחיד באמנות של קונס: לא כי הוא צלם קפיטליסטי בהיכל, אלא כי הוא לא מבדיל בין מה שגרוע באמריקה למה שנהדר בה. דווקא האימה הזו היא חלק מהכוח והערך של יצירתו

אבי פיטשון
אבי פיטשון
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אבי פיטשון
אבי פיטשון

להלן, בקווים כלליים, התפלגות המחנות הנצים ככל שזה נוגע לתערוכת היחיד הראשונה של ג׳ף קונס בישראל: מצד אחד, כמובן, ניצב מוזיאון תל אביב. במסיבת העיתונאים (שממנה נעדר קונס בשל המגפה, ודיבר מעל המסך דרך סקייפ) אמר האוצר הראשי של המוזיאון, דורון רבינא, במפורש: ״במונחים של היסטוריה של האמנות, יש בהחלט להחשיב את קונס ביחד עם מפירי הסדר הנוקבים והגדולים של המאה ה-20, מרסל דושאן ואנדי וורהול״. באתר המוזיאון הניסוח טיפה פחות מחייב: ״ג׳ף קונס הוא לדעת רבים האמן החי החשוב, המשפיע, הפופולרי והשנוי במחלוקת בעולם".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ