תערוכת בוגרי התואר השני של בצלאל היא מפגן מרשים של פחד ותיעוב אורבניים ומילניאליים

תערוכת הבוגרים עושה מטעמים מניכור, רעל וסכנה. זו חגיגה אמנותית אפלה של הדור האחרון, שעיטור העוז שלו מוענק על השתתפות כפויה מלידה במלחמה חסרת סיכוי

אבי פיטשון
אבי פיטשון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אבי פיטשון
אבי פיטשון

נדמה שהכוח של המחזור הזה של בוגרי תואר שני בבצלאל טמון בכך שמסה קריטית מבין בוגריו משדרת על גל דומה, ולפיכך יש בתערוכת הגמר תחושה של שלם הגדול מסך חלקיו, וזאת בלי לגרוע מאיכותן של העבודות האינדיבידואליות.

מפתה לקשר את האווירה הזאת לבניין החדש שאליו עברה השלוחה התל אביבית של בית הספר לאמנות בשנה שעברה. לבניין הישן, בדרך שלמה 60, היה אופי. הוא היה מין גור דרום תל אביבי קטן, צנוע אך נובח בעוז של בניין הטייט מודרן האימתני, בעיקר בזכות העמודים בחזית שנמשכו מהקומה הראשונה של גרם המדרגות (היפה כשלעצמו) והתלפפו על הגג. הבניין החדש יחסית של בצלאל ברחוב הרצל פונקציונלי לחלוטין, מכוער, קר, טכנוקרטי. טיח לבן, מזגנים, חלונות הזזה, מוות אורבני אנונימי. האם גם תערוכת הבוגרים מכוערת, קרה ומתה? ובכן, מסלול ההמראה שלה הוא במידה רבה הדברים האלה, אבל היא מתייחסת אליהם, עובדת איתם, עושה מהם מטעמים של פחד, תיעוב, ניכור, שנאה; אסתטיזציה טוטליטרית, אכזרית, מלהיבה של שחור, אפור, כרום בוהק ולבן, הפיכת הרעיל, המסוכן, האלים לחנית ביד האמן, הרוקד מול השד, מול הסוף. חגיגה מילניאלית של חיבוק התבוסה, של אנחנו הדור האחרון, שזה מחריד אבל גם אות כבוד – עיטור עוז על השתתפות כפויה מלידה במלחמה חסרת סיכוי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ