מרחוק הציורים האלה נראים כמו רפרודוקציות בלובי משרדי. מקרוב הפה נפער

בתערוכתה של רוני טהרלב "ברלין-יפו" בגלריה רוטשילד אמנות יש ציור של אשה מבוגרת לבושה שחור, לראשה שביס שחור, מסבה אל שולחן שכמו חוצה את הפריים לשניים ועליו טבע דומם – קערה ריקה ואשכול ענבים שחורים – מבטה הרחק מעבר לכתפנו. זה למעשה הציור היחיד בתערוכה הממוקם בגבו לכניסה. בדרך אליו מתעכבים על כמה וכמה ציורים חזקים באותה מידה. אבל מולו נשתלים. כנראה עמדתי שם זמן-מה, שכן היושבת בדלפק הגלריה ניגשה אלי ושאלה אם אני מזהה את הדמות, והכל מתחבר. זהו פורטרט של נורית זרחי, לא הראשון שלה שציירה רוני טהרלב, בתה ובתו של יורם טהרלב, אבל ככל הנראה העוצמתי שבהם. אי אפשר שלא להיעצר מול הציור, גם בלי לדעת.