היופי שאפשר להפיק מהזבל

מצבורי האשפה האנושית לא מפסיקים לייצר חומרים הראויים לעיבוד מחודש. תערוכה ראשונה בפארק חירייה מספקת הצצה לחיים שהיו כאן ותזכורת ליופי שטמון גם בחפצים שאיש לא רוצה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מיצב הרצפה "שלא ירבה המלך סוסים לעצמו", שהעמיד ניהאד דביט
ניהאד דביט, "שלא ירבה סוסים המלך לעצמו". העבודה החזקה בתערוכהצילום: ענת סודאי אלאלוף
גלעד מלצר

אנחנו, כל אחד ואחת מאיתנו, חתיכות זבל. לפני שאתם רצים להתלונן במערכת תזכרו שפיזית זה המצב. הקיום החומרי שלנו ישמש דשן. גרוע מכך, המין האנושי, על כל הישגיו האינטלקטואליים, הרוחניים והתרבותיים, הוא באמת זבל. היכולות החריגות של צורת החיים שלנו הביאו לכך שבניגוד לחיות אחרות שמשאירות במשך חייהן ואחריהן רק את מה שגופן פלט, ואת גופן עצמן שכאמור מתעכל — בני אדם משאירים אחריהם כמויות אדירות של פסולת שפוגעות במרקם העדין של הקיום על כדור הארץ, ובמקרים רבים, בעיקר בדורות האחרונים, נשארים לזהם עוד דורות רבים אחרי שיוצרו והושלכו לאשפה.

תגובות