הסיפור האמנותי של הביאנלה - אירופה מתכלה מבפנים

יש מחוות צדקניות (בביתן האוסטרלי) ותערוכות משעממות (המרכזית), אבל הביאנלה בוונציה גם מציעה שרשרת ביתנים לאומיים מעולים. חוץ מזה, העומס מכביד כתמיד

עבודתה של ליסה רייהנה בביתן הניו זילנדי
עבודתה של ליסה רייהנה בביתן הניו זילנדיצילום: Italo Rondinella / La Biennale di Venezia
שאול סתר
שאול סתר
ונציה
שאול סתר
שאול סתר
ונציה

הביאנלה בוונציה היא כמו לונה פארק ענק: מגרש משחקים ובו עשרות רבות של מתקנים. אלה הם הביתנים הלאומיים, 87 במספר בביאנלה הזו. הם מפוזרים בכל רחבי העיר, אך ריכוזם הגדול ביותר נמצא באזור הגנים של העיר, בג׳ארדיני. בתחילה ההתרגשות רבה: לכל ביתן ארכיטקטורה שונה, שנת הקמה אחרת, אופן מיוחד של התמקמות במכלול; כל אחד מהם צופן הבטחה. אבל אט אט, לאחר ביקור בעשרה, 15, 20 ביתנים, הרגליים כושלות, הגוף סחרחר, העיניים טחות מלראות. אבל יש עוד רכבת שדים, עוד גלגל ענק. בריטניה, רומניה, הונגריה — רגע, איפה מתחבא הביתן הסרבי, האוסטרי, האוסטרלי? זו חוויה של הרעלת סוכר, רדייה עודפת מדבשה של האמנות. על כל אחד מהביתנים עבדו חודשים רבים, התצוגה בהם היא אחד השיאים המובטחים בקריירה של כל אמן — והנה אנחנו משרכים את דרכנו לעוד ביתן, עושים בו סיבוב קצר, מחפשים בו את רכבת ההרים התלולה ביותר, ויודעים שיש עוד עשרות ביתנים לפנינו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ