בין חנה ארנדט לבן של הרצל: האמן שי עבאדי מערבל את ההיסטוריה היהודית

בתערוכת הדיוקנאות שלו עוקב שי עבאדי אחר בנים עלומים או סוררים בהיסטוריה היהודית. מול היהדות המתקדמת, האשכנזית, של אנשי גלריה שכטר הוא מציב את היהודי־ערבי כקצה ההכרחי של השושלת

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שי עבאדי, "אבינדב", מתוך הסדרה "שובה של התשוקה", 2016
שאול סתר
שאול סתר
שאול סתר
שאול סתר

משהו מעניין קורה לגלריה לאמנות כאשר היא מוצבת במקום כנוה שכטר בתל אביב. נוה שכטר הוא מרכז לתרבות ואמנות שהקימו מנהלי מכון שכטר למדעי היהדות בירושלים. הוא שוכן על גבול נוה צדק במבנה רב יופי; ראשיתו של המקום בקפה לורנץ ההיסטורי, שהוקם על ידי הטמפלרים בסוף המאה ה–19 ושימש מרכז חברתי ותרבותי כבר בראשית המאה ה–20. כיום מתקיימים במתחם פעילויות שונות — קורסים, הרצאות, מופעים, וגם תפילות בבית הכנסת הקונסרבטיבי שנמצא במקום, וכן תערוכות אמנות. החלל הגלריסטי מוצב לפיכך בהקשר תרבותי מסוים, שלא הוא יוצר, אלא שהוא נוצר לתוכו. ועם זאת, מדובר בחלל, כלומר מרחב ריק, שמתמלא כל פעם מחדש, וכך יוצר בעצמו את תכניו וצורותיו. נוה שכטר מקיים לפיכך משהו מן ההיגיון של הגלריה וגורע ממנו משהו: הוא מארח את גלריה שכטר כחלל סמי־אוטונומי במוצהר.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ