תערוכה יפה, אולי יפה מדי, על עצמות

התערוכה "דברי עצמות" בוחנת את העבר דרך חשיפת מה שנשמר ממנו, בעבודות שמראות את המורכבות של מעשה החילוץ וההצגה. התוצאה היא פנטזיה של שימור

צילום של שי אריק בתערוכת "דברי עצמות"
צילום של שי אריק בתערוכת "דברי עצמות"צילום: שי אריק
שאול סתר
שאול סתר
שאול סתר
שאול סתר

אין כמו הקיץ המהביל כדי להציג כמה עצמות. בחורף העצמות נוקשוׂת מקור, משתקשקות בחלל הגוף, מכוסות בדים ואריגים, כואבות ונסתרות. עם חום הקיץ הגוף מופשט מכיסויו ומתגלה — והעצמות נחשפות, מוצגות לראווה. החישה הפנימית מתחלפת בתפיסה חיצונית: אנו רואים את העצמות מתהלכות ברחוב. התערוכה ״דברי עצמות״ ב״מקום לאמנות״ בתל אביב לוקחת את העצמות הנגלות ומכניסה אותן לחלל הגלריה. היא מצננת אותן, נוטעת אותן בהקשרים היסטוריים רחבים, מתבוננת בהן ומאזינה לדבריהן. אלה אינן רק עצמות הגוף החי, אלא גם שיירים של גופים דוממים — מבנים, אנדרטאות, מצבות זיכרון; וכן שרידים וחורבות. העצם הוא מה שנמצא בבסיס הגוף, בשלד המבנה — תומך ומעצב אותו — ולכן גם מה שנותר ממנו בחלוף הזמן, הדבר האחרון שישרוד בו. העצם הוא לב העניין — ״עצם הדברים״ כינתה עילית אזולאי את תערוכתה במוזיאון ישראל; ״החיים עצמם״, אמר ראש הממשלה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ