הקלישאות המפליגות של האמן גרגור הילדברנדט

האמן הגרמני גרגור הילדברנדט מציג בגלריה זומר שני מפרשי סירה גדולי ממדים שאתם הפליג מקפריסין לתל אביב. כשמביטים בהם וקוראים את טקסט התערוכה נדמה שהסתגרות היא לא אופציה רעה כל כך

מתוך התערוכה של גרגור הילדברנדט
מתוך התערוכה של גרגור הילדברנדטצילום: ליאת אלבלינג
שאול סתר
שאול סתר
שאול סתר
שאול סתר

התערוכה המוצגת כעת בגלריה זומר היא תערוכה תמוהה. היא דלה — בחומר, בצורה, בדימוי ובמובן. היא ריקה במתכוון וריקנית שלא במתכוון. היא נאיבית ופשטנית מאוד. היא לוחצת בכבדות על כפתורי המשמעות ואלה מתפוצצים לה כמו פצעונים מלאי מוגלה על הפרצוף. היא כישלון לא מפואר, לא מהדהד, בעיקר משונה.

גרגור הילדברנדט, אמן גרמני שעובד בברלין, מציג בגלריה שתי יריעות שחורות גדולות ממדים — מפרשי סירה, קצה האחד שלהם רחב ומעוגל, האחר דק ומחודד. את שני המפרשים תלה על קירות הגלריה, השכיב אותם לאורכם. בים הם הונפו מעלה, תירגמו רוח לתנועה, השיטו את הסירה ואילו כאן הם מוטלים כלווייתנים שמשו אותם מן המים. המפרשים עשויים באופן מיוחד, בצורת העבודה המוכרת זה מכבר של האמן. הילדברנדט ארג את מפרשיו מסרטי הקלטה של קלטות שמע — קלטות אודיו שראשית הקליט עליהן שירי אהבה לים (של לורי אנדרסון, של "פאנטום/גוסט") ולאחר מכן פרק אותן, ואת סרטיהן ארג בשתי וערב. המפרשים עשויים לפיכך חריצים ונקבים, הדבקות והטלאות, ובתוכם שדרים שלא ניתן לפענחם. למעשה כלל לא ניתן לשומעם, רק לראותם: בשינוי המדיום קולם נלקח מהם והם דוממו. סרטי ההקלטה נפרשו והיו למפרשים. האודיו האנלוגי, של עולם האתמול, לא התגלגל אל הקובץ הדיגיטלי העכשווי וניצל; הוא נבלע בתוך המפרשים. מידע שלם אצור בהם, ולא יוצא החוצה. המפרשים הללו מראים, לא משמיעים, את שתיקת הארכיון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ