ממה התפעלתם כל כך? "המוזיאון" הוא סרט הסברה ציוני

מבקרים רבים — בהם אורי קליין וטל ניב בעיתון זה — היללו את "המוזיאון", סרטו התיעודי של רן טל שצולם במוזיאון ישראל. לדעת שאול סתר מדובר ביצירה אידיאולוגית, שיר הלל למוזיאון ולמדינה המתעלם מהמציאות העגומה ומקרין תחושת נרדפות

מתוך "המוזיאון"
מתוך "המוזיאון"צילום: דניאל קדם
שאול סתר
שאול סתר
שאול סתר
שאול סתר

מעט מאוד אמנות יש בסרט "המוזיאון". הוא צולם כולו במוזיאון ישראל, אבל יצירות אמנות נראות בו רק בחטף, לרגעים ספורים, כמעט תמיד כרקע לאנשים — עובדי המוזיאון ומבקריו — שמצולמים בסבלנות ובאריכות. קשה להתבונן באמנות. קשה עוד יותר לעשות קולנוע מאמנות: להעמיד דימוי נע של עבודת אמנות ממוקמת בחלל, לא משתנה בזמן; לחבר את עבודת האמנות — אובייקט בדיד, חומרי, אפוף הילת מקור — לרצף של דימויים מורכבים וניתנים לשכפול. אבל הוויתור על האמנות במוזיאון לטובת הפסיפס האנושי הוא עקרוני לסרט. כאשר נראות בו יצירות אמנות — בחזית, לא ברקע — הן לקוחות ממצעד הלהיטים של המוזיאון: "טירת הפירנאים" של מגריט, פסל של ג׳קומטי, נמרוד של דנציגר, שוב ושוב, וכמובן "אנגלוס נובוס" (מלאך ההיסטוריה) של קלה. רשימת היצירות כמו נלקחה מן הפוסטרים שבחנות המזכרות, או משקופיות היח״צ של המוזיאון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ