הטוב והרע שבאנרכיה

האקספרימנטליות של בית הספר "מוסררה" ניכרת בתערוכת הגמר, הן בעבודות הווידיאו, והן בעבודות הסאונד שמצליחות להימנע משרלטנות ועקרות, הנפוצות בקרב מוזיקאי לפטופ

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הדפס דיו, עבודתו של אלנתן אריאל
הדפס דיו, עבודתו של אלנתן אריאל צילום: אלנתן אריאל
אבי פיטשון
אבי פיטשון

בשונה מבית הספר "בצלאל" והדרישות הממלכתיות והמלכותיות ממנו — ושלו מעצמו — להיות חוד החנית של עשייה אמנותית ישראלית עכשווית, מוסררה הוא ישות משוחררת יותר, אנרכית יותר, לטוב ולרע. אפשר להבחין בהבדל הזה בביקור בתערוכת הבוגרים של בית הספר, אבל יש הבדל משמעותי נוסף, ברמת האג'נדה: במוסררה פועלת מחלקת מוזיקה חדשה, שגם במסגרת תערוכת הבוגרים וגם מחוצה לה היא מפגינה דומיננטיות מרשימה, גובלת בחשודה, בהתחשב בכך שתוצריה הם אקספרימנטליים, אוונגרדיים ואבסטרקטיים באופיים.