מתי בפעם האחרונה צחקתם בתערוכה?

היצירות של ג'ונתן מונק הבריטי, המוצגות במרכז לאמנות עכשווית בתל אביב, מתעתעות, מתמזגות בחלל, נעלמות ומבצבצות שוב ברקע המצולם שבו אזכורי יצירות של אמנים אחרים. זה מרתק

גלעד מלצר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
היצירה WHAT IS LEFT של ליזה גרוסקופף בתערוכה של ג'ונתן מונק
היצירה WHAT IS LEFT של ליזה גרוסקופף בתערוכה של ג'ונתן מונקצילום: אייל אגיבי

ההצפה המתמדת של דימויים כל כך חריפה, עד שמה שחלף מול עינינו זה עתה, בין אם במציאות או, סביר יותר, על גבי מסך, יישטף בחלוף זמן קצר ומבול דימויים נוסף. דימויים, אובייקטים, פעולות ומחוות שנדמה היה שהותירו בנו חותם עמוק שוקעים במהירות חסרת תקדים לתהום השיכחה.

עד לפני פחות מ-150 שנה, כדי לראות מסגד באיסטנבול או ציור בכנסייה באיטליה היה צורך להגיע אל הבניין עצמו — תענוג שהיה נחלתם של מעטים ואשר דרש מסע ארוך שהעמיק את הציפייה ואת החוויה. ואם במהלך המאה ה–20 חוויות אלו תווכו על ידי מדיה שהלכו והשתכללו — צילום באיכות גבוהה, מגזינים, קולנוע, טלוויזיה — הרי בעשור האחרון העולם כולו, ערים, מבנים, יצירות ויצורים, תפריטים ופריטים, הופעות ומשחקים, זמין בכף ידך.

תגובות