"רציתי עלייה סלקטיבית, ממצרים שלחו לנו קודם כל את הנמושות"

דברי מ"מ ראש הממשלה דאז לוי אשכול על "ג'ונגל שאנחנו מכינים לעצמנו" יומיים אחרי מהומות ואדי סאליב, הם חלק מתערוכה במוזיאון העיר חיפה, המתעדת את העוני, הזעם והתביעה לצדק, בצד האבולוציה האדריכלית שהתרחשה בשכונה

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דיוי בראל, "אור אחרון", 2019. מתוך התערוכה "מסיבת הרס"

בקיץ האחרון מלאו 60 שנה לאירועי ואדי סאליב. לא רק ההתנגשויות האלימות בין תושבי השכונה החיפאית לבין המשטרה והממסד ממשיכים ללוות כצל קודר את אחד השסעים המרכזיים בחברה הישראלית. גם העובדות, ההיסטוריוגרפיה, המיתוסים והאתוסים סביב מה שהחל בליל 9 ביולי 1959, כשהמשטרה שזומנה על ידי בעל בית הקפה "רוזוליו" בשכונה לרסן תגרה במקום וירתה ברגלו של הסבל עקיבא יעקב אלקריף — ממשיכים להדהד בשיח הציבורי, בתרבות ובפוליטיקה. המהומות בעיר, שנמשכו מספר ימים, הציפו את תחושות הקיפוח של עולי צפון אפריקה ששוכנו בבתים הערבים הנטושים, מבלי שנעשה מאמץ לחבר את הבתים לתשתיות מודרניות, מבלי לספק לתושבי השכונה אופק חברתי ותעסוקתי, ותוך אפלייתם העקבית מעולים מאירופה, בעיקר מרומניה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ