איך עושים מים? תערוכה ירושלמית מציעה את התשובה

דווקא בשבוע שופע משקעים, וכשהמשבר האקלימי־עולמי שוטף את הכותרות, תערוכת־המיצב המעולה של איתמר מנדס־פלור ממקדת את תשומת הלב במים, "מפסלת" בהם באופן הכי בסיסי ואף פלאי

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
 Byline מתוך התערוכה "ששכחנו מגשם". פואטיקה אקוואטית
Byline מתוך התערוכה "ששכחנו מגשם". פואטיקה אקוואטיתצילום: איתמר מנדס-פלור
גלעד מלצר

הם אחת התרכובות השכיחות בטבע, והבסיס לכל צורות החיים על פני כדור הארץ, ועדיין — מים, במצבם הנוזלי כחומר, לא מככבים באמנות. כמעט בלתי אפשרי לשלוט בהם. למעשה, הם שימשו כחומר רק בתוך, או ליתר דיוק, מתוך פסלים מסוג מאוד מסוים: מזרקות. אבל המים עצמם לא "פוסלו".

דווקא בשבוע של שפע גשם, בליבו של חורף עתיר ממטרים, מעניין היה לבקר בתערוכת־מיצב המעולה "ששכחנו מגשם" של איתמר מנדס־פלור, ולהיזכר: לירושלים תמיד היתה בעיית מים, ומים תמיד יהיו אחת הבעיות המרכזיות במזרח התיכון כולו, וכפי שהולך ומתברר לנו מדי יום — גם ברחבי העולם. אמנם בבירת הנצח של עם ישראל יורדים בממוצע לא מעט משקעים, אך מיקומה על קו פרשת המים גורם לכך שקשה מאוד לאגור אותם, והם מיד גולשים מזרחה ומערבה. בני העיר וצליינים דיווחו על הבעיה האקוטית ביומנים ומכתבים. כאשר החלו באמצע המאה ה–19 לצלם בעיר, מאגרי המים כיכבו בלא מעט תצלומים, ובארות ואמות מים הופיעו תדיר בציורים ובפיסול, כמו למשל בבארות של יצחק דנציגר, או במכסי הביוב של מיכה אולמן. היעדרם המהדהד של מים מרכזי גם ל"נהר ירושלים", המיצב האיקוני של יהושע נוישטיין, ג'ורג'ט בלייה וג'רארד מארקס שבו הוצבו רמקולים במורד נחל קידרון שבמזרח העיר.

תגובות