בלי מסכות, מגינים וחניתות: אפריקה שלא הכרתם מהסטריאוטיפים

כמעט 130 אלף נגטיבים לכד הצלם מישל קאמני לאורך הקריירה. מקצתם, שמוצגים כעת בתל אביב, פותחים צוהר לאחת התקופות החשובות בתולדות קמרוּן וחושפים את היופי שקיים תחת התחפושות שכפה על אפריקה המערב

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
משלישיית תצלומי הזוגות, 1966. מבט בלתי נשכח
משלישיית תצלומי הזוגות, 1966. מבט בלתי נשכחצילום: מישל קאמני
גלעד מלצר

רבות נכתב על השפעת העשייה החזותית המסורתית של אפריקה התת־סהרית על האמנות המערבית. הכיוון היה צפונה: מסכות, כלים, בדים ותכשיטים נבזזו או נקנו, במקרים רבים בדרכי מרמה, והאמנים מפריז ועד ניו יורק נדהמו והושפעו.

בכל הנוגע לצילום — ההיסטוריה שונה ומפתיעה. עם התבססות הקולוניאליזם האירופאי ב"אפריקה השחורה" הצילום אומץ מהר ברחבי היבשת על ידי יזמים מקומיים, שלמדו מהאירופאים את רזי הטכנולוגיה החדשה. כבר בשנות ה–60 של המאה ה–19 צלמים פתחו סטודיו במונרוביה בירת ליבריה (אוגוסטוס וושינגטון), בסיירה לאון (פרנסיס ג'ואק), בגמביה (ג'ון פארקס־דקר) ובגאנה (ג'ורג' לוטרו). כיום ברור שהאיכויות האסתטיות והטכניות של יצירותיהם אינן נופלות מזו של עמיתיהם המפורסמים יותר בצפון הלבן בתקופה המקבילה.

תגובות