שתי דעות על תערוכתו החדשה של דרור דאום

גליה יהב סבורה כי חלק מעבודותיו של דאום מלאות ברק אך אחרות קורסות אל הקלישאה הרגשנית; גיא בן-נר התרשם כי רבות מעבודותיו של דאום ניזונות מרגע הקלקול, שבו חושף המכשיר את "מכשיריותו"

גליה יהב, גיא בן-נר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גליה יהב, גיא בן-נר

"כמו בתערוכותיו הקודמות, גם הפעם ככל שדאום עוסק ברגש הגולמי, החשוף, כך הוא גם בעל מוטיבציה אינטלקטואלית לעיסוק במדיום הצילום כשלעצמו, באפשרויות הרפלקטיביות שלו, בצילום כמאפשר התקה או כתותב המולבש על האימה, יותר משבש מאשר משקף. כשזה מצליח, זה מלא ברק. והתערוכה כוללת כמה וכמה רגעים כאלה. כשזה פחות מצליח, העסק קורס אל הקלישאה הרגשנית או אל המניירה". >> לקריאת ביקורתה של גליה יהב על תערוכתו החדשה של דאום

"הביטוי 'לא שווה יותר מן הנייר שעליו הוא מודפס' מייצר תחום הפקר של מחיקת היררכיות. זהו מרחב שבו פועלות רבות מעבודותיו של דרור דאום הניזונות מרגע הקלקול, שבו חושף המכשיר את 'מכשיריותו', שבו ערכו של הדימוי מידרדר וחושף תחתיו את הנייר שעליו הוא מודפס. >> לקריאת מאמרו של גיא בן-נר, שפורסם כטקסט נלווה לתערוכתו של דאום

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ