בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התערוכה של רונן רז מתעלמת מכך שגם האמנות היא חומר חיטוי

רז מציג בגלריה זימאק חיקוי מוצלח ומענג של מוצרי ניקיון וטיפוח. התערוכה "Silver Pharm" עשויה היטב, אך מבחינה מושגית היא תמימה ומיושנת

11תגובות
דדי אליאס

רונן רז עובד בטכניקה המוכרת מהפיסול של קלאס אולדנבורג בשנות ה–60. זה פיסול בבד תפור, רך, המחקה באורח מימטי את האובייקט אותו הוא מתאר, אבל במצבו הכריתי. באין מוצקות של החומר ובאין פיגום פנימי או שלד המחזיק את המבנה, הוא מאיים להישמט. כך, האובייקט אמנם נראה במלואו, אך במצב ביניים — לא ממש ניצב זקוף ולא ממש בקריסה. זהו אובייקט המאוים על ידי הגרביטציה, וסובל מאימפוטנציה חלקית. בהן, בלחץ הגרביטציה ובאימת האימפוטנציה הלא ממש מרומזות הללו, טמונה העוצמה של הפיסול הרך, שבהקשר אחר יכול היה להיתפש כביתי וכמתוק.

כמו אולדנבורג, גם רז מתמקד בעולם הצריכה וביחסנו הפטישיסטי לחפצי המחמד שהוא מציע. התערוכה מחולקת לשני חללים. בקדמי, עגלת קניות עשויה מחוטי עור כסוף, שוכבת מעוכה על במה. המראה שלה דחוס כשל סורגים שהתעקמו, כאילו הפכה לרשת דייגים פרושה, גלגליה וידיותיה הפרושים הופכים אותה למעין גוויה דרוסה. "עגלת הקניות היא האייקון הגדול של התחביר הקפיטליסטי המקדד את קריאת התערוכה" כותבת אפרת מישורי בטקסט הנלווה, "כלוב סורגים אורגני, דורס ודרוס, סמל לחלום המשפחתי העייף, הכורע תחת נטל ההבטחה הבורגנית־צרכנית לשלמות, בריאות והגשמה".

דדי אליאס

בחלל האחורי מוצג החלק העיקרי של התערוכה, זה שבו גם מתברר שרז מתמקד בעולם הקליני של הסופר־פארם, המציע לנו מוצרי בריאות, נקיון וקוסמטיקה — שלושה תחומים של שיפור עצמי ניתן לרכישה, ייפוי והחלמה, מיסוך פסבדו־רפואי וחזות של תפקוד נאות. על גבי מדפים לבנים קטנים מסודרים מצבורי מוצרים, מונחים באופן מפתה לנגד עינינו, נגישים וקלים ללקיחה, כולם מסומנים בכותרת .Cart No הרומזת לקניות וירטואליות. עוד ועוד מוצרים ומארזי מוצרים, כולם כסופים בחומר ובצבע מאחידים.

בקבוקים ובקבוקוני בושם ופרפומריה, סוגי מארזי מארזי קוסמטיקה ואיפור לצד מיכלים ותרסיסים של חומרי נקיון וכביסה, כולם תפורים לעילא בעור הכסוף עד אחרון הפרטים. הם מתקבלים כאסופת משפחות גרעיניות, כזמרי מקהלה פעורי פה, כשורות חיילים בשטח סטרילי או כלהק בעלי חיים בספארי. חלק מהאריזות מסודרות באופן אחר, על פי היגיון הטבע הדומם — אותו ניתן לראות בחלונות ראווה או באריזות־שי — המסדר מוצרים, המייצג שפע נינוח שאינו מתכלה.

דדי אליאס

לעומת אולדנבורג ששינוי קנה המידה היה מיסודות הפיסול שלו, וחלק חשוב בהעצמת הטריוויאלי ובהקניית הממד הסימבולי האמביוולנטי, שכל המבורגר או קרטיב הוא אצלו שק גוויות —

אצל רז פועל נוסח הפוך. המארזים שלו הם בגודל אמיתי של מוצרי מדף, שבאמצעות ההכספה הטוטלית שלהם, בלי שמות מותגים, לוגואים, פירוט הדטרגנטים ושאר סממני זיהוי, הופכים בעצם לתכשיטים מנצנצים.

מברווז אסלה לברבור

התענוג המרכזי בתערוכה - אותה אצר ירון הרמתי, מנהל הגלריה החדש - הוא בחיקוי המוצלח, כלומר במשחק זיהוי המוצרים רק על פי קווי המתאר של צדודיתם (הנה מי־פה, הנה נוזל כביסה, הנה המארז האהוב של שניים במחיר אחד, הנה תשוקה לחיי נצח ארוזה בשפופרת מיניאטורית). לנגד עינינו מתממשת המטמורפוזה שעבר המוצר לניקוי אסלות, מברווז לברבור ממש, כעת הוא מותח את צווארו הכסוף בלהקת־מדף של יצורים כמותו. החיקוי המוצלח כל כך הוא גם זה המוליד את המועקה הרגשית המסוימת שהתערוכה יוצרת, ככל תצוגה של טבע דומם שיש בה יסוד אפל וממית. המותרות, תענוגות החושים המתפזרים באוויר, נטמעים בעור ומתמוססים במים; חזון הבקטריופוביה ושאר הפרעות האישיות, וגם יקום האמנות כסידור מוצרים הדומים לעצמם — כל אלה הם "סביבה אקולוגית מלאכותית" כלשון מישורי, "רשת של התניות אסתטיות, שמוכרת אידיאולוגיה של טיפול וטיפוח עצמי, נחמות קטנות שמתחזות לכורח חיוני מעוגן היטב בשטיפת מוח, הבטחות שווא כוזבות שעברו הפרטה והפכו לשטרות החליפין של הצרכים האנושיים לקשר, למגע, לאמפטיה, לחום".

ירון הרמתי
דדי אליאס

רז סודק לכאורה את התודעה הכוזבת הזו ופוער חור באשליה המושלמת. הוא פוגם פה ושם במראה הסטרילי ומשולל האנושיות על ידי קלקולים מכוונים. הוא שותל הפרעות קטנות ביקום המבהיק. מלבד העקמומיות של רבים מהמוצרים, תחת חלק מהם נקוות שלוליות, כאילו התכולה טפטפה החוצה. בקבוק אחד פעור למלוא אורכו ואפשר לראות את קנה משאבת התרסיס, הדומה לעמוד שדרה או לצינור בליעה. מעל כל המוצרים מרחפת נברשת סלונית מרובת קנים, גם היא כסופה לגמרי, כולל הנורות, אבל אחת שרופה (עור כסוף בגוון מושחר). הקלקולים מקנים להם את הממד האנושי, הגוף שלהם הופך באחת למקומט, דפוק, מעוקם עד נכה, בוכה, מזיע, משתין, לא מצליח לסלק מעל עצמו את מה שנועד להסתיר.

דוקא פעולות הקלקול הופכות את המסר לברור, שחוק, מחאתי כפוסטר. אין בתערוכה מקוריות גדולה מבחינת הדיון על צרכנות, פטישיזם, שקר היופי והבל הנחמות של שלושת הנ"ל. היא עשויה היטב, תפריה לא פרומים, אבל מבחינה מושגית היא פשוטה, תמימה ומיושנת אפילו ביחס למסורת המפוארת של ביקורת הצרכנות באמנות. לעומת התענוג הפתייני לעין, חוסר הסיפוק הנובע מהתערוכה קשור לנקודת העיוורון המרכזית שלה — היא בכלל לא נותנת את הדעת על האמנות כמוצר־יוקרה אופורי־מלנכולי בעל איכויות של חומר חיטוי. בעצם, היא מחברת שלושה אגפים של יוקרה־קוסמטיקה, הוט־קוטור ואמנות. התערוכה אינה מעניקה כל רפלקציה להיותה בעצמה מוצר מדף מנצנץ, מיועד למכירה בגלריה בכיכר המדינה, אזור ששמו נרדף לצרכנות יוקרתית של המעמד העליון.

"Silver Pharm" — רונן רז. 
אוצר: ירון הרמתי. גלריה זימאק בתל אביב 
(ה' באייר 68). שעות פתיחה: 
יום ראשון־חמישי, 20:00–9:30; 
יום שישי, 15:00–9:30. עד 17.9

ירון הרמתי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו