בוגרי סמינר הקיבוצים ומכון אבני - מבט מעל הפירמידה

פירמידות קדומות, כדים, נרגילות וגם עיניים של פרה. ביקור בתערוכות הבוגרים של סמינר הקיבוצים ומכון אבני ובעקבותיו מחשבות על עתידם של בתי הספר לאמנות

גליה יהב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
גליה יהב

בשיטוט בין תערוכות הבוגרים השונות, קשה שלא להיזכר בגעגוע בימי הזוהר (גם אם תמיד היה מועם) של בית ספר קלישר, שהעמיד בוגרים כמיכאל דרוקס, טל מצליח, מאירה שמש, עפרה צימבליסטה, מירית כהן, עסאם אבו-שקרה, מקס פרידמן וגלית אילת. הוא אופיין כמקום שאינו דוחף את תלמידיו למקצוענות, מלוטשות וכישורים חברתיים אלא להיפך – כמקום המגונן על הסטודנטים מפני אלה, בייחוד על הסטודנטים שלא רק היו משוללים כישורי התערות בעולם אלא אף חוו לעתים כישורים אלה כמאיימים. בקלישר לא היתה אקדמיזציה אבל היתה קרבה לשוק הכרמל ולים. והיתה איכות אנושית, אפשר לקרוא לה אפילו כישרון, לאסוף פליטי מסגרות מסוגים שונים, “לא מסתדרים” מעניינים למיניהם, לזהות מיוחדות ולטפח אותה במקום להיבהל ממנה ולהאיץ בה להשתלב בנרטיב המצליחנות המקולל. כיום, כשכל מבנה טרומי בחסות מליונר קרוי "חממה ליוצרים" כדאי לשוב ולנסות לפצח את סוד הקסם של בית הספר ההוא, שהתמזג ונטמע לתוך סמינר הקיבוצים הנוכחי.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ