החיבור המרגש של אמן הצילום ג'ף וול

ג’ף וול, שתערוכה מעבודותיו מוצגת במוזיאון תל אביב, מצלם דברים שרבים 
ראו לפניו. אבל האופן שהוא עושה זאת יוצר חיבור מרגש בין מבט אנושי לאוקיינוס של תרבות, שלא יכול להתגלות בדרך אחרת

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שני ליטמן

כוחם של הצילומים של ג'ף וול הוא שיש בהם משהו בשביל כל אחד. מצד אחד, הם שולחים את הצופה לחפש תלי תלים של הקשרים והשראות, שבאמצעותם יוכל להעשיר גם את עולמו התרבותי וגם את חוויית הדימוי הניצב מולו. מצד שני, הם פשוט יפים מאוד.

וול, שנולד בוונקובר שבקנדה ב-1946, ניצב בשנים האחרונות במוקד דיון אמנותי ער, ונכתבו עליו אינספור מאמרים וניתוחים. גם הקטלוג שיצא עם “נראות”, תערוכה מצילומיו המוצגת עתה במוזיאון תל אביב לאמנות, מכיל כמה התייחסויות מעניינות לעבודות, חלקן טקסטים שנכתבו על ידי וול עצמו, שהוא גם תיאורטיקן של אמנות, וכן ראיון עמו ומחשבות והרהורים של חוקרי אמנות ואסתטיקה על עבודותיו. במצב כזה, של דיון מפותח כל כך ומלים רבות כל כך שנכתבו על אמן, קשה קצת למצוא את הדרך לבטא התרשמות אישית מהיצירות. מצאתי נחמה מסוימת בדבריו של וול עצמו, בראיון שנתן לדייוויד קאמפני ומופיע בקטלוג התערוכה, על אודות כתיבתו על אמנות וקרבתה ליצירה עצמה: "נהייתה לי 'קריירה' של כותב, שלא באמת רציתי... אבל הרי מרתק לחשוב על דברים ולנתח אותם לעומק, והכתיבה היתה דרך לעשות זאת... אני אוהב את הספונטניות שבזה. מעולם לא כתבתי משהו ביוזמתי, רק בתגובה להצעות שהגיעו מאחרים, וזה ממש כמו ללכת ברחוב ולראות משהו שמציע לי תמונה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ