בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גבולות הכוח של שילפה גופטה

עיסוק בצורות משטר, שלטון וכוח, והשפעתן על הפרטי, האינטימי והגחמני, עומד במרכז תערוכתה של שילפה גופטה בגלריה דביר

תגובות

ה”הערות” של שילפה גופטה הן מבחר רעיונות מהסוג של “צריך לעשות עם זה משהו יום אחד” שהצטברו אצל האמנית. אלה אופציות פעולה או מבחר התחלות שאולי ימשיכו ויתפתחו לפרוייקטים גדולים מן המוצג כעת. גם כך, במה שמוצג כתפריט מימושים בחלל, משתרעת התערוכה על פני שני חללי גלריית דביר.

בחלל ברחוב נחום היא מציגה חמש עבודות, היוצרות ביחד מראה שחור־לבן בירוקרטי וחמור סבר, הכולל שלט תלוי על שרשראות, כן תצוגה, ושתי עמדות־שמע עם כסאות צמודים לקיר. העבודה הראשונה שלוכדת את העין היא “2012 ,Untitled”: כדור מונח על הרצפה במרכז, עטוף כולו בחגורות בטיחות באלכסונים, מלופף לגמרי. זהו מעין גלובוס, מודל כדור הארץ הממוזער, חנוק בנוסח כריסטו.
מסממני הזמן הגלובלי - תנועת היד הנגדית הנשלחת בהצלבה לשלוף את החגורה היא אוניברסאלית, בכל העולם זהו קוד הזהירות או ההישארות בכסא עד ההמראה/נחיתה, היא הפכה משכבר לרמז מטרים בקולנוע לאסון התחבורתי שתכף יקרה. חגורת הבטיחות כקוד לתחבורה, לניידות, מחבקת את גוף הכדור הנייח, חונקת אותו בחביקת קליק לוכדת, כמן סימבוליקת סאדו־מאזו עדינה.

אלעד שריג

ב”2012 ,Stars on Flags of the World” מונחים בתא תצוגה חיתוכי אלומיניום בצורת כוכבים. אלה הם כל הכוכבים המופיעים בדגלי מדינות העולם נכון ליולי 2011. גודלם מבוצע בקנה מידה יחסי לגודלם בדגלים השונים. כוכבים, מגני דוד, מחומשים חלולים ומלאים, כמו רצו כל המדינות לקטוף גרמי שמיים מנצנצים ממש בשבילך, לזהות את המדינה עם הטבע, הבריאה, כשנפנוף הדגל ברום השמיים מדמה אותו לרקיע מכוכב.

ערימת הכוכבים המתים והמנותקים מהקשר לאומי של גופטה מפחיתה אותם למצב של מעות זרוקות בבליל חסר סדר, בערבוביה. כך נראית הרב־לאומיות - כוכבים זרוקים כתווים שנפלו מחמשה, קודי הפעלה ללא מנגנון, סימנים סתומים המעידים לא על דגל או מדינה כי אם עדות כמותית, על הצורך התמוה והמופרז לככב ישויות מדיניות עצמאיות.
עבודה נוספת הנשענת על פירוק כמותי היא “2012 ,1:129.4” בה חוט לבן מלופף שוב ושוב בין שני ברגים. זוהי תוצאה של מלאכת הכפלה מורכבת ובה בעת שרירותית - יצירת נוסחה או משוואה מתמטית בדויה. גופטה בחרה יחידת משל הארוכה מ–24 שעות ‏(הלא היא 24:01:02‏) והכפילה אותה ביחידת מרחק שרירותית. התקבל מספר המציין את כמות ליפופי החוט בין שני הברגים, כך שהסך הכל מציין 790 ק”מ, הלא הוא מספר הקילומטרים המתוכנן לתוואי חומת ההפרדה.

המשוואה הקרה וההגיונית רק לכאורה, פרי הזיית אקראי המתחזה להליך פיסולי תקין ברוח דושאן, דומה באופן אירוני לאופן בו נלקחות החלטות שלטוניות ובטחוניות במציאות לגבי תוואי הגדר ‏(לו רק ידעה גופטה כיצד חילקו מגרשים בתל אביב‏). הנוהל התקין הזה מנביע עבודה משוגעת - תיעוד פעולה חסרת טעם של הלוך ושוב בטווח קיר קטן כמו ביצוע עונש משפיל, תנופת זרוע הנתקלת בבורג, משנה כיוון מבלי לסטות מהמסלול החוזר חלילה ותו לא.

tkgs arhd

הורגת לפעמים

עבודה מרשימה אחרת היא שלט מיושן לכריזה, בעל לוחות מתחלפים ‏(FLAP BOARD‏), שכמו משקיף על החלל כולו. בניגוד לטקסטים המדווחים על כניסות ויציאות, כותבת גופטה טקסט לירי מגמגם, מתעכב ומאחר, מפספס חילוף אותיות בזמן באופן הפוגם במשמעות המשפט או מייצר גודש משמעויות, עמוס שגיאות, מתקשה לדווח. למשל
 “SOMETIMES I KLIL / IN THE NAME OF MY / IN THE NAME OF MY NREALITEGION / IN THE NAME OF MY N A T ION / IN THE NAME OF MY RE LI GION”

חילוף הלוחיות מרשרש כטריפת קלפים אינסופית קצבית ונעימה, בחטף נראות כל אפשרויות המילה שלא נבחרו, מתגלגלות כבמכונת מזל, כמן קזינו־מלים, ובסוף נעצרות על משמעות אחת, שכבר אינה יציבה לגמרי. ה”E־־L” מתברר כ”LOVE” רק אחרי השעיה מסוימת בה עוד יכולה היתה התיבה הריקה להיות “LAME” או, “LIFE” למשל. המשפטים מחליפים את קודמיהם, ממירים אחד את השני, מייצרים מכניזם שהוא בין שעון חול למטרונום, קוצבי־זמן שלעולם לא אוזל.

אלעד שריג

העבודה הסופי־קאלית ברוחה, "Untitled (work in progress, 100 interviews)"‏‏ מורכבת משתי עמדות האזנה, האחת מוקדשת לתשובות מרואיינים אנונימיים לשאלה מהו הרגע הכואב ביותר מבחינה רגשית שחוו, והשניה נוגעת לרגע הכואב מבחינה פיזית. אלה תסכיתי כל כאבי העולם, בחלוקה נואלת ומופרכת לגוף־נפש. “הכאב הרגשי העז ביותר שחוויתי כילדה היה המשבר הכלכלי של משפחתי, לא היתה לנו תמיכה משפחתית ונאלצנו למכור הכל”; “אחרי חתונת אחותי, התברר שהיא שלחה מכתבי תודה לכולם ורק לי לא”; “היינו במסיבה והוא דיבר אלי בגסות אחרי ששתה יותר מדי”; “כשאבא שלי מת”, נאמרים ברצף המשלים או מעומת עם כאבי הגוף: “הכאב הגופני החזק ביותר היה כשקיבלתי חיסון”; “הכאב הגדול בחיי היה כשעשיתי סקס לראשונה”; “בתאונת האופנוע שלי, ראשי נחבט בכביש ואיבדתי הכרה לשעה ברחוב, כשהתעוררתי היה סביבי דם ופחדתי מאד. עד היום יש לי צלקת”; “בלידה השניה שלי כל ציר כאב”; “לא יכולתי להזיז את הרגליים, לא יכולתי לשבת”.

לאיטה מצטברת תמונת הגלובליזציה מצד מחיריה - החוויות הקטנות, הטראומות הפרטיות, המימד האינטימי הנשאר מאחור ואינו מוצא מקום בלב השגשוג הצרכני, דובריו חסרי שם ופנים, מדובבי כאב אלמוניים בלי מדים. בעוד בחלל ברחוב נחום עוסקת גופטה במערכי אידיאולוגיה לאומיים ובמחירי הגלובליזציה, הרי שבחלל ברחוב ניצנה היא מתמקדת במערכי אמונה דתית; לפיכך גם ההצבה נמוכה באופן כללי, מכוונת לבטן.
“2012 ,(Holy Water‏) Untitled‏” מורכב מארבעה צילומי “מים קדושים” שנלקחו מאתרים המיועדים לטבילות היטהרות וקידוש כגון הירדן והגנגס. התקריבים הופכים אותם למעין טפט לקסיקלי של טופוגרפיות, כתמים עיוורים. לצידם מוצג הוידאו “2012 ,(Thread) Untitled‏‏” בו נראית שליפת חוט לבן מהאדמה, כקוסם השולף מטפחות לא נגמרות או תולעת־פתיון היוצאת מן האדמה. זו שוב מן משוואה של משך זמן מול מידת אורך, זה משחק של אמות מידה תוך חיסולן ביצירת הלופ, ההופכת את המידות למופרכות, אינסופיות, כך שנשארת רק הפעולה הגופנית.

“2012 ,I Will Die” הוא וילון קטיפה אדום המכסה על מראה. על כנפיו רקומות המלים “I” ו”WILL”; בפתיחת הוילון נוספת גם המילה “DIE”, כך שנוצר המשפט “I WILL DIE”. מאחר והמראה משקפת את הצופה הפרטיקולרי העומד מולה, זהו מוות יחידאי בודד, כל פעם מחדש. עבודת מראה נוספת היא גלאי - מראה הפוכה מותקנת על מוט המיועדת לגילוי מטעני חבלה. בתחתית הגלאי חיברה גופטה מנוע, כך שהוא זז לאיטו בחלל כמעין רובוט אוטונומי, הפך באופן ליטרלי לאובייקט של חשד.

“2011, 2652” הוא שלט ניאון המתייחס לעבודה קודמת של האמנית. 2652 הוא מספר הצעדים שהלכה גופטה בירושלים, בין הכותל המערבי למסגד אלאקצה וכנסיית הקבר. בתערוכתה הקודמת תיעדה בצילומים כל צעד, כעת היא מסמנת בדיעבד ומסכמת את מכלול הפעולה בשילוט מקודד בלבד.

בשני החללים מוצגים מן אטיודים קטנים הנעים בין בנליה פיסולית חלשה לבין הברקות פוסט־קונספטואלית. אלא שהעיסוק בצורות משטר, שלטון וכוח על־לאומיים, בעצם האפקטים שלהם המעומתים עם הגוף, הפרטי, האינטימי או הגחמני, מצויים בלב העשייה העכשווית. אפשר אפילו להגיד שהיחס בין העוצמה העל־לאומית לבין הפרטי הוא חלק דומיננטי מהגדרת העכשוויות, המייצרת בתורה חפצים המעידים על יחסים אלה, אם כשאריות ואם כאמנות בינלאומית משגשגת.

במלים אחרות, למרות רגעים יפים בתערוכות, אלה חומרים מעוכלים. אלה אכן הערות מובנות מאליהן על “המצב”, בשפה שכל כולה משתפת פעולה עם הידידותיות־למשתמש הנגזרת ממנו. אלה סימוני מודעות־פוליטית מרפרפים ולא מחייבים. בודאי שאינם סימנים נוקבים או כאלה התובעים דבר מה גדול, מביך, נורא, מן הצופה, בעידן בו מודעות־פוליטית היא כבר קלישאה בסיסית, תו תקן מחייב ב”מועדון־האמנים־הטסים”, המנהלים קריירה בינלאומית.

יותר משמעניינת הפוליטיות־לייט שלה, הקינה על אובדניו של הגלובלי, מעניין סוג המושגיות שלה, הנשען על הגוף ועל החוויה, על מדדים שרירותיים, גחמניים ההופכים למשוואה או לפתרון תפעולי עיוור. אלה הרגעים בהם גופטה מצליחה לייצר כריזמה לירית של קרב אבוד, לשמר איזה פער בלתי ניתן לתמלול עד תומו, לשמר איזה רווח, שהוא האנושי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו