נחום ענבר מנסה לגעת באבן ובעץ - תערוכות חדשות - הארץ

נחום ענבר מנסה לגעת באבן ובעץ

הפסלים המוצגים בתערוכתו של נחום ענבר בגבעתיים קושרים בין עבודת כפיים לבין התבוססות בטבע

אלי ערמון-אזולאי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אלי ערמון-אזולאי

“דמות, חיה - פסל ופסלו”, תערוכתו של נחום ענבר, שתיפתח מחר (חמישי) במכון המים/ הגלריה העירונית בגבעתיים, מציגה את אהבתו הגדולה של הפסל הוותיק למסורת עתיקת היומין של פיסול באבן אך תוך אתגורה של הקלאסיקה בביטויים עכשוויים. "בפיסול הידני באבן ועץ, בתהליך הגריעה באמצעות אזמלים ומפסלות, יש ממד מוחשי, מיידי, של עשייה אמנותית", כותב ענבר בקטלוג התערוכה.

ענבר, שנולד בקיבוץ שפיים וגדל בקיבוץ רמת יוחנן, משייך את זיקתו לפיסול הפיסי באבן ובעץ לימי נעוריו בקיבוץ בשנות ה-50: "היה קיים קשר בין עבודת כפיים לעשייה טכנולוגית יום־יומית ובין ‘התבוססות’ בטבע, החי והצומח. אותן חוויות מזכירות לי כמה דומה ההנאה הפיסית מ’החריש’ באבן, בשלב החציבה הראשוני, והנאת החורש ה’פותח’ תלמים באדמה בתולה".

נחום ענבר, "פסל ופסלו מספר 4", 2010צילום: נחום ענבר

בתערוכה מוצגות שתי סדרות מהשנים האחרונות - "דמות וחיה", שבה בא לידי ביטוי השוני והדמיון בין ייצוג הטבע לייצוג האדם; ו"הפסל ופסלו", הנותנת ביטוי מוחשי לשיחה הפנימית של האמן ומשמשת מעין דיוקן עצמי שלו כפסל. היחס לדמות האדם ולטבע שסביבו ניזון, לדברי ענבר, גם מהרעיונות ההומניסטיים שהתחנך עליו בצעירותו.

בהתאם לכך, הדמויות המפוסלות נותרות כתבנית כללית של אנוש, מופשטת מסממנים מובהקים, מזהות ברורה ומפרטים מיותרים. על היחסים שהיא מקיימת עם הסביבה, הטבע והחי ניתן ללמוד ממחוות של קרבה, הפניית מבט ושפת הגוף המפוסלת בקווי מתאר כלליים. לעומת זאת, ברישומים המוצגים גם כן בתערוכה יש פירוט רב יותר המאיר את הנסתר בפסלים, ובכך שני סוגי המדיה משלימים זה את זה. התערוכה מלווה בקטלוג בעיצובה של ענת ענבר ובו תיעוד מקיף של העבודות.

נחום ענבר, רישום מהסדרה “פסל ופסלו”, 2010צילום: נחום ענבר

תגיות:

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ