וייצא ממנו צבע

דיאלוג בין דורי בין שני אמנים יוצאי ההתיישבות, 
משה מירסקי וסלע קורן, מוצג בתערוכה "משה וסלע" בתל אביב

אלי ערמון-אזולאי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלי ערמון-אזולאי

"משה וסלע" הוא השם המשעשע שבחרו לתערוכתם המשותפת המעצב והאמן הצעיר סלע קורן, שם שנגזר משמותיהם שלהם אך מייצר גם חיבור מוכר של משה המכה בסלע. זוהי אמנם תערוכתם המשותפת הראשונה, אך השניים מכירים ועבדו יחד בעבר, ובערב הפתיחה אף יושק ספר האמן החדש של קורן, "למה הבכי", אותו ערך ועיצב מירסקי.

תערוכה זו, שתיפתח הערב בגלריה הקיבוץ בת”א (דב הוז 25), היא דיאלוג בין דורי של שני אמנים שיצירתם מקיימת זיקות הדדיות רבות. מירסקי הוא יליד עין חרוד המתגורר עדיין בקיבוץ, וקורן נולד במושב השכן, כפר יחזקאל, ומתגורר כעת במושב היוגב. „ייתכן שבזה קשורה החוויה המוקרנת מן הציורים, המעמידים סובייקט מול או בתוך עולם שאינו אורבני, שאינו מאוכלס, אלא הוא עולם הטבע או הקוסמוס", כותבת אוצרת התערוכה, יעל קיני. „אולי לכן כמעט תמיד נוכח בציור בעל חיים - חמור או סוס, ארנבת או עורב או תרנגולת, ותמיד במרכז הפריים ובזיקה לעולם".

סלע קורן, "עוד רבע שעה", 2011

ההבדלים ניכרים בשפה ובגדלים: מירסקי עובד על משטחים גדולים (בין 80x80 ס"מ לבין 120x120), באקריליק על בד, ועל אף צבעוניותן של העבודות יש להן נוכחות רישומית עמומה וחיוורת השומרת על לובן המשטח. לעומת זאת, עבודותיו של סלע קורן מופיעות בגדלים משתנים, עשויות אף הן שמן ואקריליק על בד אך מאופיינות בגוונים עזים.

קיני מציינת בהקשר זה, כי מירסקי שומר על קו רישומי פשוט כמו בציור ילדים - שאף מופיעים בעבודותיו - ומייצר סיטואציות חידתיות, גבוליות "ואז באחת נזרקים מהילדותיות המתקתקה לחוויה הפוכה של סכנה ואימה". סלע, לעומת זאת, מציג בעבודותיו הנוכחיות ציורים אקספרסיביים יותר, רווי צבע, תנועה ומוסיקליות: "אני מרגיש שאני שואל את הצבעוניות של העורב, למשל" הסביר לה קורן פעם.

משה מירסקי, ללא כותרת, 2012

ספרו של קורן, שיושק לראשונה באותו ערב, מציג פן אחר בעשייה שלו, שבו מספר האמן ברישום ובכתב־יד על החיים בבית שבו חוסים אנשים מבוגרים.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ