בועז ברקני: הסדק הצר של הציור

ציוריו המופשטים של בועז ברקני, שיוצגו בגלריה המדרשה בתל אביב, נמנעים מסנטימנטליות ומצמצמים את היצירה למינימום האפשרי

איתן בוגנים
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים2
איתן בוגנים

, תערוכת ציור של האמן הצעיר בועז ברקני, תיפתח מחר (חמישי) בגלריה המדרשה בתל אביב. ברקני, יליד 1984, בוגר בית ברל ולימודי תואר שני בבצלאל, הציג לפני ארבע שנים תערוכה באותו חלל. בתערוכה החדשה מקובצים ציורים מופשטים שלו שצוירו בחורף 2013 בזמן מעבר לבית ולחלל עבודה חדש.

שבעת הציורים ב"מוקה" הם עקבות של ניסיון עיקש לצמצם ולתמצת, תוך ויתור על כל מה שציור יכול בלעדיו ועדיין להישאר ציור. ברקני מגיע ב"מוקה" למינימום האפשרי – קווים אנכיים של פסים ותו לא, כשהרקע מנכיח ביתר שאת את שטיחותו של הציור. מתוך המרחב המוגבל הזה, שבו כוח המשיכה של היד הצונחת וכוח הכבידה של היד המתרוממת הם בעצם השחקנים הראשיים, מגלה ברקני מרחב ביטוי אינסופי, ובמלותיו שלו: “זה ציור שקיים בחיים, בזמן ובחוויה האנושית. ציור חילוני ואטי”.

הניסיון הציורי החדש של ברקני דורש מהצופה להימצא באזור הדמדומים שבין ההסתלקות להתמסרות. במבט מסויג, זו תערוכה של ציור מופשט, מינימלי, כזה שיכול בקלות להיקלט בחושים כפורמליסטי, שמרני, ארכאי במידה מסוימת. במבט מתמסר, מתגלה רעננות מסוימת בחוסר הסנטימנטליות של הציורים. כפי שטוען אוצר התערוכה , במכניות שבפעולת הצייר ובהימנעות המכוונת שלו מניסוח לירי מתממש המרחב האינסופי של הכישלון. "זה ציור שמנסה להכיל את כל התקדימים שלו, אבל בו זמנית להיות גם א־היסטורי: להיות רק הסדק הצר של ההווה שבו הוא נוצר", מבהיר ארד.

בועז ברקני, “חנה בננה", 2013

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ