בדרך אל החושך

“זמן קצוב”, תערוכה משותפת לצלמת הדרום־אפריקאית ג’ני אלטשולר ולצלמים ישראלים, עוסקת בהתגוננות האנושית מפני הזמן החולף

איתן בוגנים
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איתן בוגנים

ניסיון לחבור למוטיבים המרכזיים בעבודתה של האמנית והצלמת הדרום אפריקאית, ג’ני אלטשולר, ולמצוא להם מקבילות מקומיות או זיקות מהמרחב הצילומי הקרוב, עומד במרכז התערוכה “זמן קצוב” שתיפתח הערב בגלריה בנימין (צ'לנוב 28). הגלריה מארחת את אלטשולר, מנהלת מרכז ופסטיבל הצילום בדרום אפריקה, קייפטאון, לתערוכת צילום קבוצתית, שבה יקחו חלק גם חמישה אמנים ישראלים: ורדי כהנא, חנה סהר, מירב היימן, מיקי נעם־אלון ואיריס חסיד־סגל, המתפקדת גם כחברת גלריה וגם כאוצרת התערוכה, יחד עם ערן גילת.

אלטשולר הוותיקה היא אמנית רבת פעלים שעבדה במהלך 30 השנים האחרונות במגוון הקשרים צילומיים - אמנותים, חברתיים ומסחרים גרידא, ולכל אורך הקריירה מאפיינת אותה תשוקה גדולה לאוריינות חזותית ולמעורבות חינוכית.

ג'ני אלטשולר, “בן על הספה”, 2013

המוות, הנצח, הזמן והחיים במלוא תפארתם עומדים על הפרק בתערוכה הנוכחית, שעוסקת בהם בפרקטיקה הגשמית של מלאכת הצילום – הנייר, החומר, האור והזמן המכלה. התימה המרכזית עוסקת במוטיב הזמן, מבהירה האוצרת, "במעגל החיים, בזמניות הקיום ובהתכלות תוך הדגשים אמוציונלים המאפיינים קשרי אנוש”. שם התערוכה "זמן קצוב", והרוח השורה עליה, נתלים באילנות קיומיים – השראת ספרו של האנתרופולוג ארנסט בקר, “הכחשת המוות" (1973), בו הוצגה לראשונה תאוריית ניהול האימה, הדנה בהשפעת תודעת המוות ודרכי ההתגוננות האנושית מפניה. מבנים תרבותים, הערכה עצמית ופועלו של האדם הם הנותנים לחיים טעם ומשמעות ותחושת נצחיות - מזור חלקי בהחלט, לפי בקר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ