מבט אמנותי על חדר האוכל הקיבוצי - תערוכות חדשות - הארץ

מבט אמנותי על חדר האוכל הקיבוצי

תערוכתן של ורד אהרונוביץ ואורלי הומל, שתוצג בקיבוץ בארי, מעלה שאלות נוקבות על חדר האוכל הקיבוצי, סמל הרעיון השיתופי

איתן בוגנים
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
איתן בוגנים

בשבת בצהריים תיפתח תערוכתן המשותפת של אורלי הומל וורד אהרונוביץ בגלריה בקיבוץ בארי. התערוכה של שתי האמניות הצעירות, שנבנתה במיוחד לחלל, מעזה להעלות שאלות נוקבות על חדר האוכל הקיבוצי, "קודש הקודשים שלנו", כדבריה של זיוה ילין, אוצרת הגלריה, "מיקרוקוסמוס למצב החברה הקיבוצית, לרעיון השיתופי ולחברה האנושית בכלל, על הכאב, החולי והפרוורטיות שבה".

חדר האוכל הישן של בארי, שבו שוכנת כיום הגלריה, משמש בסיס רעיוני וממשי למיצב "O, Let me forever weep" של הומל. האמנית בנתה מעין שחזור של חדר האוכל עם שולחנות וכיסאות ישנים המוצבים באי סדר בגלריה, לצד "תוספות מיצביות", כפי שהיא קוראת להן - עמוד יסוד שמוצב מנוסר, קרוע, במרכז החלל, או עלים לבנים המבצבצים מתוך הקיר הלבן.

ורד אהרונוביץ, "הערב יוגש מרק עוף", 2013צילום: מיכאל לירן

העבודה של הומל נעשתה בהשראת יצירת המחול "קפה מילר" משנות ה-70 של הכוריאוגרפית פינה באוש, שבה נעים הרקדנים על במה עמוסה בכיסאות ושולחנות, שהם מפעילים אותם באופנים שונים - שלווים ואלימים. מחדר צדדי בגלריה מגיח הסאונד של עבודת המחול, מבלי אפשרות לחזות בעבודה עצמה. בהיעדר נוכחותם של גורמי הרעש, נפער פער של ציפיות, "והחלל הופך ממקום אינטימי ואישי למקום היסטורי ושיתופי", גורסת הומל. "המיצב הופך למעשה ליצירה אלגורית, הרומזת על מותו של האידיאל הקולקטיבי ושל הרעיון הקיבוצי".

אם הומל מבקשת בעבודתה להעלים את הגוף, לרמוז עליו, אזי אהרונוביץ לעומתה מרוכזת כל כולה בנוכחות הבוטה של הגוף ובהפרשותיו - מה שעלול לעורר סערה בקיבוץ הדרומי. אהרונוביץ תציג שלושה פסלים הממוקמים בתוך המיצב של הומל, העסוקים בין השאר, "בקונפליקט שבין האדם־הסובייקט ובין החברה", לדבריה.

אורלי הומל, "O, Let me forever weep", 2013צילום: Dejan Saric

היא בנתה פסל של אמא או סבתא התופרת את איבריה הפרטיים של ילדה כדי לדבר על תיקון, איחוי, ועל העיקרון של "להשאיר את הכל במשפחה", לדברי האמנית.

בפסל נוסף נראית ילדה אחרת שעל ראשה שפוך מרק עוף, "ילדה עקשנית מדי שלא רצתה לאכול", מסבירה האמנית, "ונוסף על כך, יש משהו במרק עוף שהוא מעין תרופת סבתא לכל מכאובי הגוף והנפש". הפסל השלישי הוא של מזרקה ובה ניצב ילד ש"בורח לו" השתן במכנסיים אל מול כל האנשים באמצע חדר האוכל.

זו לא הפעם הראשונה שאהרונוביץ יוצרת פסלים שעלולים לעורר אי נחת בקרב הצופים. ואולם, היא אינה חוששת לעורר מהומה בעקבות הסצינות הטעונות. "כל אחד והפרשנות שלו", אומרת אהרונוביץ. "יש בפסלים שלי את המקום הקשה, הטרגי, אבל יש בהם גם המון הומור".

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ