צרעת רבים: תערוכה בבית חולים למצורעים - תערוכות חדשות - הארץ

צרעת רבים: תערוכה בבית חולים למצורעים

תערוכה קבוצתית של עבודות וידיאו וסאונד,
 שתוצג בבית החולים למצורעים לשעבר בירושלים, תעסוק בבדידות כמצב קיומי

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
איתן בוגנים

מחר (חמישי) יפתח בית הנסן, בית המצורעים לשעבר שבירושלים (גדליהו אלון 14), את שעריו לרגל התערוכה "קרנטינה". בית החולים למצורעים הוקם בשלהי המאה ה-19 הרחק מחומות העיר ירושלים, בשכונת טלביה, כדי לשמש כאתר לאשפוז מבודד של חולי מחלת הנסן (צרעת). ב-1950 נמכר המבנה לקרן הקיימת לישראל והועבר לניהול משרד הבריאות שקרא לאתר "בית החולים הממשלתי ע"ש הנסן", על שם מגלה חיידק הצרעת. בית החולים המשיך לפעול עד תחילת שנות ה-2000, אז נסגר בעקבות טיפול יעיל יותר באמצעות אנטיביוטיקה.

חוויית הבדידות והנתק, המשתמעת מהמיקום היוצא דופן ומשמה של התערוכה – "קרנטינה" (או הסגר בעברית), עומדת במרכזה של תערוכת הווידיאו והסאונד הקבוצתית. רגע לפני שבית הנסן יאכלס את מרכז המדיה החדש של "מעמותה", את תוכנית התואר השני של בצלאל בעיצוב תעשייתי, וכן חללי תצוגה, אולם הקרנות ובית קפה, ישתלטו 11 אמנים ישראלים על חללי המבנה למשך חודשיים – חלקם עם עבודות שנעשו במיוחד לתערוכה, וחלקם יצאו "ממסגרת חלל התצוגה הקונוונציונלי", לדבריה של אוצרת התערוכה, נטע גל־עצמון, "כך שבמהלך החיפוש אחרי העבודות ימצא עצמו המבקר מסייר במבנה המסתורי ויגלה אותו בהדרגה".

אייל סגל, "Sand, Storm & Lawrence Tree", 2013צילום: אייל סגל

העילה הראשונית לקיום התערוכה בבית המצורעים היתה זיכרון ילדות של האוצרת, שגדלה סמוך לאתר הסגור. התערוכה שנבנתה סביב ההיסטוריה והארכיטקטורה של המבנה היא "מחווה לשכנים המסתורים שלי שליוו אותי בדממה בשנות ילדותי ונעורי", מספרת גל־עצמון. "רציתי לצאת מתוך סיטואציית החיים שלהם - גן עדן וגיהנום בכפיפה אחת, כך אני קוראת לזה. מצד אחד, זה מקום קסום, עם חצר ענקית, מין גן נעלם, ומצד שני, ידענו כל העת שגרים שם מצורעים".

עניינה של התערוכה בבדידות כמצב קיומי במקום שבו הבדידות נכפית עקב נסיבות חיים, מחלה. גל־עצמון בחרה להתמקד בווידיאו ובסאונד מפני שייעודו של בית הנסן הוא לשמש מרכז טכנולוגי, ו"מפני שבטבעם של שני המדיומים יש משהו רפאי".

חרף העבר המטיל אימה השורה במקום, העבודות המוצגות הן מרומזות, עדינות, מטאפוריות, תוך התייחסות מינורית לרקע הממשי שעליו הן מוצגות. "זו לא תערוכה דיכאונית, אלא תערוכה של שקט פנימי במובן הכי עמוק", מסכמת האוצרת. כך, למשל, עבודת סאונד של ליהיא חן שתולה בתוך תצוגה היסטורית של חפצים וכלים רפואיים; עבודת וידיאו של מיכל חלבין מקרינה דימוי היפנוטי של תנועה רפטטיבית ללא משמעות תכליתית; ועבודה של אייל סגל מתארת את מאבקו של עץ בסופת חול במדבר הירדני.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ