מצב מופרע בחלון הראווה - תערוכות חדשות - הארץ
תערוכה

מצב מופרע בחלון הראווה

"100 מטר רדיוס" מציגה תגובות של 5 צלמים לסביבה הקרובה של גלריה בדרום ת"א שהיתה עד לאחרונה חנות ירקות

איתן בוגנים
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
איתן בוגנים

במסגרת חגיגות "אוהבים אמנות. עושים אמנות" תיפתח הערב (31.10) התערוכה “100 מטר רדיוס” בגלריה STA (העלייה 25) בתל אביב. הגלריה הצעירה, שאיכלסה עד לא מזמן חנות ירקות, היא יוזמה של האוטודידקט והאספן הצעיר מאיר כהן. בלב שוק העלייה, כשפניה אל הרחוב, מבקשת הגלריה לפעול תחת אג'נדה קהילתית־חברתית, לצד היותה חלל מסחרי לכל דבר. "הגלריה שואפת להיות חלק מהסביבה, לתקשר", מספרת שרי גולן־סריג, אוצרת הגלריה. "הנוכחות של האמנות באזור הזה היא זרה. אולי כשאנשים יבואו לקניות בשוק הפרקטים, הם גם יבואו לראות קצת אמנות".

התערוכה הנוכחית שאצרה גולן־סריג מתייחסת לשוק העלייה ולסביבה הקרובה לו, ברדיוס 100 מטר מהגלריה. חמישה צלמים משתתפים בה והיא בוחנת מחדש מושגים של מרכז ושוליים ביחס לאזור הדרומי בו שוכנת הגלריה. התערוכה נוצרה בעקבות יוזמה של האמנים שהגיבו, כל אחד בדרכו הצילומית, למראות האזור. המתח שבין העיסוק הפורמליסטי המאפיין את חמשת הצלמים שבתערוכה לבין המטען הפוליטי שעולה, בלית ברירה, מתוך ההקשר, ניכר בכל העבודות המוצגות.

הצלם תמיר שר, למשל, בחר להתמקד בצמחייה שבאזור האורבני האפור והמוזנח. באחת מעבודותיו נגלים דרך סבך עלים קווי מתאר של דמות גברית מסתורית, "דמות מושחרת שניתן לפרש כמאיימת, כדמותו של 'האחר' אשר מתגלם באזור זה כאדם שחום עור, כדוגמת הפליטים, דמות סטריאוטיפית שיש בה ממד של איום והפחדה." מבהירה האוצרת.

עדי ברנדה, לעומת זאת, אסף שברי זכוכיות מגג הבניין של הגלריה, סרק אותם והדפיס. ברנדה ליקט שאריות של תרבות, לכלוך, אובייקטים שוליים, ובאמצעים טכנולוגיים־אמנותיים הפך אותם למושאי תשוקה, לסטטוס של יופי מטאפיזי.

מה שמשך את עינה של האמנית הצעירה גל עמירם, בשיטוטיה ברחובות הדרומיים לקראת התערוכה, היו דווקא חלונות הראווה ובפרט זה שעמד מול הגלריה. "גיליתי שיש בו שילוב מוזר של עמוד רומי, מיכל קיי-300 שמסתתר מאחורי גביע רומי, וכבל מפצל – שילוב מקסימלי של גבוה ונמוך, וכל זה עמד מאחורי זכוכית וסורגים", מספרת האמנית. עמירם, הצלמת היחידה בין הגברים המציגים, נוהגת לביים בתצלומיה מיצבים המורכבים מהיחסים בין אובייקטים שונים. אולם במקרה הנוכחי ביקשה האמנית "להתחקות אחר הסיטואציה המופרעת והסימבולית הזו שהופיעה בחלון הראווה", כדבריה. היא אספה את שלל האלמנטים שמצאה בחלון הראווה, אירגנה אותם וצילמה אותם בסטודיו, תוך שהיא בוחנת את אופני השיבוש וההסתרה המופעלים באמצעות שכבות של זכוכית והשתקפויות.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ