בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תמיהתה של המתעדת

יש איזה שקט של משוטט מזדמן בתצלומיה הטעונים־פוליטית של אפרת שוילי בשטחים, המוצגים בתערוכה רטרוספקטיבית בעין חרוד

2תגובות

"נקודה מול נקודה: עבודות, 1992-2012", התערוכה הרטרוספקטיבית של אפרת שוילי, שתוצג לראשונה בשלמותה, תיפתח בשבת (16.11) בצהריים במשכן לאמנות עין חרוד. רק לאחר שהשלימה שוילי, ילידת 1955 בירושלים, את לימודי התואר השני במדע המדינה (ובשירת אופרה), ומתוך הלם המפגש שלה עם הבנייה בשטחים בתחילת שנות ה-90, היא החלה ללמוד קורסי צילום בבצלאל. כבר בסדרת הצילום הראשונה שלה - על אף הימנעותה מסממנים מקצועניים, כמצלמות גדולות והדפסות ענק - השתלבה שוילי במסורת הצילום הטיפולוגי הישראלי שרווח בשני העשורים האחרונים: צילום סדרתי של נוף מקומי הטומן בחובו דילמות סביב הכוחות הפוליטיים וההיסטוריים שפעלו על הנוף. עדנה מושינזון, אוצרת התערוכה, טוענת ששוילי, לפחות בתחילת דרכה, לא הייתה מודעת לאותו הלך רוח מושגי־פוליטי, "ורק אחר כך, מתוך העשייה, היא הבינה שהיא שייכת לזרם מסוים".

שוילי פנתה לצילום, אם כך, מתוך תחושת דחיפות לתעד את המציאות הישראלית, את תנופת הבנייה בישראל ובעיקר בשטחים הכבושים, "תחילה מתוך מבט משתאה ובהמשך מתוך ביקורתיות ואמפתיה כאחד", מספרת מושינזון. בתערוכה בעין חרוד בחרה האוצרת להציג בחלל אחד שלוש עבודות מפתח של שוילי, הממעטת לעבוד: "בתים חדשים בישראל ובשטחים הכבושים", סדרה מתמשכת בת עשור המתארת בתים בטרם איכלוס וערים שמעולם לא יושבו או שננטשו. היא תוצג מול סדרת התצלומים "שרים בקבינט הפלשתיני, 2000", דיוקנאות של שרי הקבינט, שראשיתה באווירת האופוריה של הסכמי שלום ואשר צילומה הופסק באמצע עם פרוץ האינתיפאדה השנייה.

אפרת שוילי

מושינזון בחרה להציג את שתי הסדרות זו מול זו כשברקע, באותו חלל, מיצב הווידיאו "לא לפחד כלל" מ-2003, בו נראים ונשמעים הישראלים, "יפי הבלורית והתואר" כדבריה, כשהם שרים שירי ארץ ישראל.

ברגע מסוים בתחילת שנות האלפיים חדלה שוילי לצלם בשטחים הכבושים והחלה בתהליך של התכנסות שתוצאתו, שתוצג אף היא בתערוכה, היא סדרת התצלומים "מאה שנה" (2006-7), המתארים את יערות קק"ל כביטוי למציאות המקומית הסבוכה, וכן שלושה מיצבי וידיאו הבוחנים טקסים ומיתוסים מכוננים בזיכרון הזהות הישראלית: "פתוח סגור פתוח" (2006), "תצלומי משפחה" (2012), ו"חם/קר" (2012).

למרות התכנים הפוליטיים של העבודות, אומרת ורד מימון באחד המאמרים בספר המקיף שיצא עם הרטרטספקטיבה, ניכר שמבטה של הצלמת "נותר כמבטו של משוטט מזדמן הפוגש בדרכו את המוזר והמתמיה". לכל אורך הדרך, שמרה שוילי על הפרקטיקה המושגית־פוליטית כמרומזת ולא לוחמנית, כתיעודית ופורמליסטית. העמדה הצילומית שלה כרוכה באופי האובייקטים המצולמים, במקצבים החוזרים של הבתים הלא־מאוכלסים, בעניין האדריכלי, בכך שאין נפש חיה בעשרות הצילומים שצילמה. "יש שקט בצילום של אפרת”, טוענת מושינזון, "היום אני מבינה שמה שהיא עשתה אז, כתחושה לא ברורה, הוא מה שיהיה מעניין בעתיד. יש בעבודות שלה משהו שלוכד יחד את העבר והעתיד”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו