תערוכה

דוד עדיקא: חפצו של החפץ

מספר משלי שאב דוד עדיקא השראה לתערוכתו, שבה השתקפות החפצים זה בזה מאפשרת רפלקסיה עצמית

איתן בוגנים
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים1
איתן בוגנים

בתערוכת היחיד שלו "כמים הפנים לפנים", הערב (12.12) בגלריה ברוורמן בתל אביב (השרון 12), יציג האמן דוד עדיקא סדרה של 46 תצלומים בגודל זהה שצולמו במהלך השנה האחרונה. התערוכה, כמו שמה שנלקח מספר משלי פרק כ"ז, היא בבחינת משל: "כאשר הפנים מסתכלים לתוך מי הפנים, שנמצאים בעין הזולת, הן רואות לא רק את פניו של הזולת, אלא גם את פניו של המסתכל עצמו, המשתקפים במים שבעין”, מסביר עדיקא, ומדגיש את התעניינותו במבט הרפלקסיבי הנוכח בשם התערוכה ובמהותה.

גוף העבודות החדש מורכב כולו מצילומי טבע דומם של כלי נחושת דקורטיביים המתפקדים גם כאלמנטים ביוגרפיים מחייו של האמן. עדיקא מתעד באופן מאופק ונזירי את היומיום, ובה בעת רוצה ללכוד את "אותן אפיזודות מחיי היומיום במלוא הדרם: אלגנטיים, זקופים, סטואיים ופוטוגניים". הצילום הרזה והמבוים של החפצים הדוממים בסביבת הסטודיו מביא לדעתו לתחושת ניכור והזרה. "החפצים אינם תיווך או שיקוף של רגשות אנושיים", הוא מבהיר, "אלא מעוררים תחושות שמבעד לחפץ, מבעד לתהליכים שמתקיימים אל מול המצלמה ועל הסט הצילומי”.

ללא כותרת, 2013צילום: דוד עדיקא

עדיקא מספר שבמהלך הצילום הופך הסט לזירה, למגרש משחקים, ללוח שחמט. עצם ההצגה של אותם כלי נחושת שנתלשו ממקורם הביתי־ביוגרפי מייצרת התרחקות מהעמדה הקלאסית אל עבר פורמט של מיצג, שעשוע אל מול המצלמה. "המבט שלי בתערוכה מאפשר לי רק רפלקסיה עצמית", אומר עדיקא, ומתכוון לכך שנקודות המבט והקומפוזיציות הן נגזרות של ההתבוננות פנימה.

עדיקא מפרק את המבט הרפלקסיבי לפרטי הצילום: ההשתקפות במראה, תיאור המבטים של חפץ אל חפץ והצללים על הקיר כביטוי למבט פנימי. השולחן עם החפצים המצולמים הוא כמו זירת מבטים שעדיקא ממוקם בנקודת המפגש שלהם. "מבטיהם הרומזים כמו אומרים פיתוי או רתיעה”, הוא מציין, "אור החלון שעובר מחורף לקיץ ומאביב לסתיו, מלטף את האבק עליהם ומדגיש את בוהקם”.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ