תערוכה

"אנטי מחיקון" מדמיינת הווה ועתיד חדשים

בתערוכה "אנטי מחיקון" עוסקת קבוצת אמנים צעירים במושג "זיכרון" ומנסה לבדוק אם אפשר להשתחרר מעול העבר והחששות

איתן בוגנים
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איתן בוגנים

קבוצת אנטי מחיקון, עשרה אמנים צעירים שסיימו יחד את לימודי האמנות שלהם לאחרונה, תציג את תערוכת הבכורה שלה, "אנטי־מחיקון", בגלריה "הקיר" בתל אביב, (החשמל 33) החל ביום חמישי (26.12) בערב. התערוכה, פרי למידה ומחקר משותף, עוסקת במעשה הזיכרון והשכחה. חברי הקבוצה מצאו עניין משותף בחיבור של ניטשה "כיצד מועילה ומזיקה ההיסטוריה לחיינו", שבו טוען הפילוסוף הגרמני כי הזיכרון והשכחה דרושים לנו כפרטים וכחברה.

נקודת המוצא של התערוכה גלומה באזהרתו של ניטשה מפני הסגידה להיסטוריה. ללא השכחה, טוען ניטשה, אנו עלולים למצוא את עצמנו נטועים עמוק בעבר, ללא יכולת להביט או להתקדם אל העתיד. השכחה זוכה אם כך בקדימות, כדי שניתן יהיה ליצור התחלה חדשה. מכאן גם נובע המושג "אנטי מחיקון", המכיל בתוכו את "השכחה, ההשתחררות המכוונת מעול העבר אל עבר עתיד חדש נטול חששות”. לדברי חברי הקבוצה, "התערוכה מבקשת לבחון את קיומה של אפשרות זו ואת היתכנותה של הפנטזיה להשליך מעל גבינו את מטען ההיסטוריה ולדמיין הווה ועתיד חדשים”.

חברי אנטי מחיקוןצילום: נופר גת

המסקנה שגובשה לאחר תהליך ארוך של מפגשים וביקורי סטודיו מקבילים היא כי לזיכרון ההיסטורי, על תצורותיו השונות, יש היכולת לעצב אותנו כאנשים, אזרחים ואמנים, בהווה. שם התערוכה, ככינויה של הקבוצה, "אנטי מחיקון", הוא שמו של התקן טכנולוגי מיושן משנות ה-70 שנועד להשבת אותות הצבע שנמחקו משידורי הטלוויזיה בישראל. בהשראת האנטי מחיקון, שנועד למחוק את המחיקה המכוונת, העבודות בתערוכה עוסקות במושג "זיכרון" בהתאמה לאופיו הסובייקטיבי והגמיש.

העבודות, עשויות במגוון מדיומים, נעות באופן חופשי ממחשבות ביקורתיות על זיכרון לאומי, אישי, רפלקטיבי, מדומיין ועד לניסיונות פירוק של זיכרון החושף את קרביו. חביב קפצון למשל, מציג עבודת וידיאו בשם "שקיעת השמש הראשונה", שבה מופיעים בני אדם הרואים לראשונה את שקיעת השמש, בלי שתהיה להם הידיעה אם תזרח בשנית. "העבודה מתארת את החרדה שלהם”, מספר קפצון, "זו עבודת וידיאו של היסטוריה מומצאת. המחשבה היא שהפחד מהלילה הניע את האנשים האלה להמציא את כל הדברים שהם המציאו - חשמל, אש, מוזיקה ואהבה - רק כדי לעבור את הלילה”.

העבודה שמוצבת בפתח החלל היא של רועי אפרת וגל עמירם. זו הדמיה דיגיטלית של מוזיאון מפוברק, המצוי באזור הדמדומים שבין האמנות להיסטוריה. מקור ההשראה של הסיור במוזיאון הבדוי היה חוות העלמות, החווה החקלאית על שפת הכנרת להכשרת נערות חלוצות שביקשו להיות איכרות. התוצאה הסופית היא תרכיב של אמירות חלוציות, שיר של עפרה חזה, משחק מחשב, והאזכור של החלל שהעבודה מוצגת בו.

עודד יעקב מציג מיצב ציורי המורכב מכמה וסטים שתפר בעצמו, משחזר כך את תפקידו כתופר בצבא ואורג את הזיכרון הלאומי בפרטי. שאר חברי הקבוצה, עידו ברקוביאר, שאשא דותן, סיון דיין, עדי גולדובסקי, לי נבו, איתמר ענבר, אלה קנדל וורד שילוני, מספרים שהתוכנית ברורה: להמשיך בפעילות הקבוצתית גם בסיומה של התערוכה. "אני מעדיף ש-200 איש יבואו לפתיחת התערוכה הקבוצתית שלנו מאשר שיבואו 20 איש לתערוכת היחיד שלי”, אומר קפצון, "הקבוצה נותנת הרבה יותר ממה שהיא לוקחת”.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ