בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אולף קונמן: לצייר 60 ציורים בו בזמן, בסטודיו אפוף טרפנטין

הציורים ב"חלומות טרפנטין", תערוכה חדשה של האמן אולף קונמן, נוצרו בסטודיו שלו בברלין בהשפעת אדיו של החומר הזה. ככאלה מתקיים בהם מתח בין דימויים של גוף ממשי ומזוהה למחוות ציוריות סתומות

4תגובות

ללא נושא או מתודה, ללא סיפור או רפרנס צילומי, גוף הציורים החדש של הצייר אולף קונמן, המרכיב את התערוכה "חלומות טרפנטין" שתיפתח בחמישי בערב (16.1) בגלריה פינברג פרוג'קטס (שביל המפעל 3), הוא מעין רסיסי חלום, הזיה משתנה ומתמשכת. תחת השפעתם של אדי הטרפנטין בסטודיו שלו בברלין, שבו הוא עובד שעות ארוכות, קונמן והציור שלו מיטשטשים והופכים לחלק מתעתוע פיזי רעיל ומחלום מדומיין. קונמן עובד על שישים ציורים בו זמנית באופן מעגלי, ללא עצירה ובלי שיתגבש נרטיב בעל קצה. התוצאה או נקודת ההתחלה היא שהמקורות הוויזואליים השונים שמרכיבים את ציוריו הם עמומים, לא ברורים, מתפרשים על קו אופק מסוים.

"יש רגש לא מכוון שאני נותן לו לחיות, ושמתמקם על גבי הבד", הוא מסביר. "זה אובייקט שבמבט ראשון אתה פוגש אותו ואין לך מושג מהו. מה הוא? הוא ציור”.

אייל דינר

המוזיקה מהווה לאמן מקור השראה מרכזי בסטודיו, ששם עבודה על ציור מסוים ולא על אחר היא החלטה כמעט רנדומלית. בשיחה שנערכה בין אוצרת התערוכה, ים המאירי, לקונמן, סיפר האמן שמתוך ניסיונו הארוך, המסקנות הציוריות לא הצטברו במשך השנים אלא התפרקו ונעלמו. "זו בחירה להיות שוב תמים, בחירה שנשענת על אותו ניסיון. מתקבלות תנועות שהן אימפולס ציורי חשוף”.

בציורים של קונמן מתקיים מתח בין דימויים של גוף ממשי ומזוהה למחוות ציוריות סתומות, שהאמן עצמו לא בטוח באשר למשמעותן. "אני נע בין שליטה לאי שליטה, בין תוקפנות לחמלה", הוא מספר, "בתוך תהליך העבודה אני מאפשר לדימוי או לחצי דימוי להישאר, או שאני קובר אותו. אני מנסה לעשות את אקט הציור עם הרס עצמי תמידי”.

השקיעות המופיעות בציורים לא היו מתוכננות, הן פשוט הפציעו בסופו של התהליך, אך קונמן השלים אתן, גם בגלל הגעגוע לישראל. בחורף הברלינאי, בניגוד לזה הישראלי, "אני מסתגר חמישה חודשים בסטודיו, ללא שמש, עם טרפנטין”, הוא מסביר, “השמש בחורף בברלין, גם כשהיא מגיחה, היא נמוכה ולא רואים אותה. למזג האוויר בברלין יש השפעה פיזית דרמטית על אנשים. הוא הופך לאקלים נפשי. אז אני עושה לעצמי שקיעות קטנות בתוך הסטודיו”.

קונמן, ישראלי גרמני לא יהודי, נולד ב-1972 בשווייץ ובגיל ארבע עבר לחיות במונטריאול. כילד דובר גרמנית בישראל הוא אימץ את העברית והזהות הישראלית. שמונה שנים הוא עבד כאסיסטנט בגלריה גבעון, שם התוודע לסצינת האמנות הישראלית. בשנים האחרונות הוא חי ועובד בגרמניה, אך עדיין מרגיש שישראל היא הבית, "ובברלין אני מרגיש כמו מהגר. ובכל מקום שבו אהיה, כל עוד רוחי בי, ארצה בכל דרך להוסיף ולהמשיך לשחק”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו