בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תערוכה

הרהורים על הראש הנשי

בנויות מחלקים מפורקים ונעות בין התפרקות חרדתית להעצמה - כך נראות הנשים בתערוכתה של רותי הלביץ כהן, "ארבע אמהות ושארית"

תגובות

ארבע נשים כהות עור עומדות על המשמר: לאחת יש זר בננות על הראש, לשנייה ארנב, השלישית חובשת כובע מחודד של מכשפה, והרביעית, היא יהודית, אוחזת בידה את ראשו הכרות של הולופרנס. כך נראית העבודה "ארבע אמהות ושארית" שתוצג בקרוב במוזיאון חיפה, במקביל לתערוכת־היחיד הראשונה של רותי הלביץ כהן בגלריה גורדון (בן יהודה 95) בתל אביב שתיפתח ביום חמישי בערב.

בתערוכה של הלביץ כהן, "ארבע אמהות ושארית", תציג האמנית מבחר עבודות ציור, פיסול ומיצב משנות ה-90 ועד היום, שיתפרסו על שלוש קומות הגלריה. בקומת הכניסה תלויה עבודת קיר גדולה, טריפטיכון שהוא מין קולאז' עליו תפור כמו מנטרה, בתבנית חוזרת ונשנית, סרט דבק עם המילים "הלביץ ברוך בע"מ, בית מסחר לחומרי בניין". "המצע של בית המסחר לחומרי בניין הוא הפן הגברי של המשפחה, אל מול דמויות נשיות שמופיעות אצלי תמיד ונעות בין מצב מתפרק, חרדתי, לבין העצמה של כוח", מספרת הלביץ כהן. "גם הראש הערוף של הולופרנס מתחבר לסיפור הביוגרפי שלי: יהודית הוא שמה של אמי".

ברק ברינקר

על המצע הגברי־משפחתי מוסיפה האמנית מגזרות־נייר מצוירות, מקטעים של חלקי גוף, שורשים, שיוצרים סצינה שונה בכל בד וביחד מרכיבים עבודה שלמה. הלביץ כהן ידועה במיצבי הציור שלה, או כלשונה, "ציירת שיוצאת מהקיר אל המרחב, מהדו־מימד לתלת־מימד, כשהעניין שלי הוא בהגדרה של מה זה ציור".

בקומה התחתונה של הגלריה הקימה הלביץ כהן מיצב טיפוסי לה: על גבי "נשקים רכים" כהגדרתה, אובייקטים שיצר בנה מספוג תוך כדי משחק, הדביקה האמנית עלי כותרת מצוירים על נייר פרגמנט, במה שנראה כמו פרחים פאליים הפוכים או זרי קאלות. לצד הפרחים משתלשלים מהתקרה גם דמויות הפוכות ולב אחד, בעזרתו של חבל טבור שעשוי מאותו טייפ של בית המסחר. הם כולם נופלים אל הקרקע, אל מראות עגולות מוכתמות בצבע ובמרכך כביסה ורוד שאופייני לעבודתה של הלביץ כהן. האובייקט התלוי משתקף במראה החושפת את הקרביים שלו ואת הדמעות המוזהבות המודבקות על פני משטח המראה.

ברק ברינקר

בקומת האמצע תלויה מיני־רטרוספקטיבה עם עבודות מתקופות שונות ושתי עבודות חדשות: "יהודית", בד חשוף עליו מודבקת גלימה או סחבה לראשה המצויר של יהודית, משתשלת לרצפה דרך חור, ו"סביבון" המתארת נסיכה אפריקאית שיוצאת מתוך פרח עם שלל דמעות מוזהבות שהופכות לכתר על ראשה. הנוכחות הגברית בתערוכה מופיעה כאמור במסווה, אולם גם הדמויות הנשיות הן "מפורקות, עשויות ממקטעים. הגוף למשל עשוי מציור של לחמים שאני גוזרת ומדביקה, והידיים השמוטות קשורות לאוזלת יד", אומרת הלביץ כהן ומוסיפה שהמקום שבו היא שואפת לפעול הוא המרווח שבין הרעיון לבין מימושו. "מקום של ריקנות מוחלטת" לדבריה, שמגדיר עבורה בכל פעם מחדש, כלשונה של האוצרת שלומית ברויר בטקסט הנלווה, "את ממדי הזמן והמקום ואת מרחבי החשיבה, המבע והעשייה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו