תערוכה

נתחיל מהסוף

שלושה שבועות בהם שהה גילי אבישר בגלריה בבארי ויצר מתוך הסביבה הקיבוצית יסתיימו מחר באירוע נעילת העבודה ופתיחת התערוכה

איתן בוגנים
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איתן בוגנים

הפתיחה החגיגית ההפוכה של התערוכה "רזידנט" שתתקיים ביום שישי הקרוב (2.5) תהיה גם אירוע הנעילה שלה. רק ביום שישי, לאחר ששהה בגלריה בבארי (קיבוץ בארי) כשלושה שבועות, תסתיים העבודה של האמן גילי אבישר על התערוכה שלו.

להוציא את סופי השבוע בהם חזר אבישר לביתו שבתל אביב, שהה האמן בחלל הגלריה במשך הצגת התערוכה ובנה אותה במקביל. הגלריה סיפקה לו את הדרוש לשהות ארוכה: מיטה, שולחן עבודה, כיסא, שירותים, חומרי גלם מועטים ומזון בחדר האוכל של הקיבוץ. האמן מצידו ליקט מחצר הקיבוץ חומרים וחפצים ליצירתו, תפר תחפושות, צילם בסביבה, ישן בגלריה ובנה את התערוכה שצמחה מתוך המקום, מתוך הפעולה עצמה, מתוך הקשר שנוצר עם המבקרים הסקרנים, ואולי גם מתוך ההסתגרות. "למעשה, הדגש בתערוכה הוא על תהליך היווצרותה ולא על התוצר הסופי, שאיננו ידוע ואיננו מתוכנן מראש", כותבת אוצרת הגלריה זיוה ילין.

גילי אבישר, היום ה–9 של העבודה על "רזידנט", 2014צילום: גילי אבישר

זו לא הפעם הראשונה שאבישר מתייחס לחלל שבו יציג גם כאתר של שהייה ופעילות: גם בשני המיצבים האחרונים שהציג, "צהוב פראי" (2013) ו"שרידים אורבניים" (2012), בנה האמן סביבות פיסוליות כאוטיות שנוצרו תוך כדי שהות ממושכת. בגלריה בבארי מוצג התהליך הגולמי וההתפתחותי, המזכיר לילין "אדם חסר־בית שסוחב איתו את רכושו לכל מקום, אוגר וממחזר ומעמיס, חושש מלהתרוקן, שומר שלא לאבד אף טיפה".

ואכן, חלל הגלריה נראה כמו סטודיו בפעילות ולא כמו חלל סטרילי שמוצגת בו תערוכה. "אני לא דואג לחלל, ומה שנפל נפל", מספר אבישר. "זה נראה כמו בלגן. הסולם על הרצפה, והמסמרים עדיין פזורים". לצד הבלגן המסודר להפליא, שמאפיין את המיצבים שלו, תלה אבישר את המיצב המטולא שתפר בשהותו הארוכה כאן, מין אוהל וסרטי בד שממלאים את מרבית החלל, מרחפים מהתקרה. גם ארבע עבודות הווידיאו שיוקרנו, המתארות את עבודתו בחלל ומחוצה לו, חושפות את ההתעקשות של אבישר על מראה גולמי ותפישת עולם הנמנעת מתוצר מוגמר, שלם.

"תוך כדי התהליך הצמצומי של החומר אני ממשיך להוסיף צורות, חומרים ומבנים חדשים, אשר משתלבים באופן אורגני בערימות של החומרים הישנים. כך שעל כל תהליך הסתרה נוצר גם מבנה חדש שלא היה קודם. דרך התגלות חומרית ויזואלית נוצרות צורות שיוצרות עולם שיוצר מבנה משחקי אינטראקטיבי, שאני ועבודתי לוקחים בו חלק פעיל".

אבישר מספר כי המפגש עם חברי הקיבוץ היה החלק המשמעותי ביותר בתקופה האינטנסיבית שעברה עליו. "אנשים הגיעו לדבר איתי ולראות מה קורה ולא הבינו. זה היה ישיר כי הם פשוט אמרו מה שהם חושבים. שאלות כמו, 'מה לעזאזל אתה עושה?' או 'זאת אמנות?' נשאלו הרבה. אבל בסוף כולם התרככו".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ