תערוכה

מוטי מזרחי, מלך אביון

הוא היה ישו ושאמאן, נכה ואנטי־גיבור, הוא הוצג כ"אמן מזרחי" כשייצג את ישראל בבינאלה בוונציה ב–88' אבל מאז נחשפה דמותו רבת הפנים. תערוכה חדשה למוטי מזרחי

איתן בוגנים
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איתן בוגנים

מוטי מזרחי, האמן שנולד כל פעם מחדש בדמות מיתית אחרת, יפתח הערב (חמישי) את תערוכתו "איך בין א מענטש" ("אני בן אדם") בגלריה בניצנה בתל אביב (ניצנה 11), החלל הקודם של גלריה דביר. עקב מצבו הבריאותי של מזרחי, יליד 1946, המאושפז בבית החולים בארבעת החודשים האחרונים, התארגנו חבריו הקרובים ורעייתו להקמת התערוכה שתדון בליבת עיסוקו האמנותי בשנים האחרונות.

אוצרת התערוכה, כילי קורן, מספרת שהתערוכה הנוכחית היא אלגנטית, שקטה ובעיקר נושאת פניה אל העתיד. קורן, אמנית ואוצרת, כבר אצרה למזרחי תערוכה ב–2011 בגלריה של לימודי האוצרות ברחוב קלישר בתל אביב, בה הציגה את הזווית השאמאנית של האמן הוותיק שהוכר בסוף שנות ה–70 כגורו ושימש כמרפא לקבוצת אנשים שחברה אליו. ב"איך בין א מענטש" יש אמנם מספר עבודות מוקדמות של מזרחי אולם היא רחוקה מלהיות רטרוספקטיבה. גוף העבודות המרכזי כאן הוא דווקא חלק מסדרת רישומים שמזרחי החל ליצור מ–2010, לאחר שגופו החל לבגוד בו ולאחר הפסקה של כשלושה עשורים שבהם נמנע מזרחי מלהציג רישום.

מוטי מזרחי. טיפל בתערוכה ממיטת חוליוצילום: איתן שוקר

על הקירות תלויים 21 רישומים ריבועיים בגודל בינוני, ממוסגרים, בהם רשומים ברפידוגרף שחור עצמים בנקודות צפופות "שמנסחים נוסחאות מרתקות של בחירות אינטואטיביות", כדברי האוצרת. שברקע מושמע פסקול משירתו של מזרחי ביידיש, לצד סדרת הרישומים מוצגים גם מספר פסלים פיגורטיבים של מזרחי מהשנים האחרונות: פסל מחווה לפרימו לוי המופיע בדמותו המוקטנת של מזרחי, פסל פוליאסטר של שמשון הגיבור מרים משקולות גדולות, פסלי זבובים עם עיניים מקריסטלים נוצצים ועוד.

בנוסף, יוצגו מספר עבודות איקוניות של מזרחי משנים קודמות, ביניהן הצילומים המבוימים "מלך ירושלים", "מגבלות הנצחיות" ו"אל קונדור פסה - דיוקן עצמי", מתחילת דרכו של האמן. לאחר שגילם את דמותיהם של משה, הרצל, ישו ויצחק העקוד, בחר מזרחי בתערוכה החדשה להתמקד בדמות היהודי הגלותי שבחולשתו מצא חוכמה וכוח. "שמשון דער נעבעכדיקר" מתיאטרון היידיש, הוא שמשון העלוב, האנטי־גיבור מהעשור האחרון של מזרחי, ההיפוך של הצייד הכנעני "נמרוד" של יצחק דנציגר מ–1939, "הנושא על כתפיו הכחושות אֵיל ברזל המנגח את חומת האטימות ואת האנטגוניזם החברתי כאן ובכל מקום בעולם", מספרת קורן.

"מלך ירושלים", 1973

היא מגדירה את מזרחי כאמן הנלחם נגד מרכזי הכוח ומסרב לשתף פעולה עם הזרם המרכזי, מה שלא פעם השאיר אותו לדעתה מאחור. "בהתלהבות של לוחם צעיר, מזרחי מחפש את המקום המתריס והמתגרה בממסד, מבלי לוותר על הנקודה האנושית - על היותו בן אדם, כנקודת מוצא למסעו. אדם מול העולם - פרוטגוניסט המבטא את עמדותיו אל מול הגלובליזציה, הכוח והשליטה".

יחסי מין בבצק

ואכן, כבר בתחילת דרכו צעד מזרחי בדרך האוונגרד והחתרנות האופיינית לאמני שנות ה–70. ב–1973, למשל, בשנתו האחרונה כסטודנט במחלקה לאמנות בבצלאל, הציג מזרחי עבודה בה הוא ובת זוגו נראים מקיימים יחסי מין בעודם עטופים בבצק. שנה אחר כך הוא העלה עצמו כקורבן כאילו היה ישו הצלוב בווייה דלורוזה, וב–1980 בתל חי הוא ערך מיצג שנקרא "שעת היונה" ובו השתין על ממטרה בזמן שילדים משחררים יונים לכל עבר. מאוחר יותר התמסר מזרחי לעבודות פיסול פיגורטיביות שאת חלקן ניתן לראות באתרים ציבוריים שונים בערי מרכז הארץ.

את נקודת המפנה בהכרה ביצירתו של מזרחי ממקם ד"ר גדעון עפרת, האוצר וההיסטוריון שיישא דברים בערב הפתיחה של התערוכה, בשנת 1988, כשמזרחי ייצג יחד עם צדוק בן דוד את ישראל בביאנלה בוונציה תחת אוצרותו של אדם ברוך. מאז אותו רגע, מספר עפרת, המגמה הגלויה היתה לראות במזרחי מייצג של עדות המזרח ואת עבודותיו כגילוי של מזרחיות אותנטית. עפרת, שהיה עד לאבולוציה האמנותית של מזרחי לכל אורכה, היה מורהו בבצלאל, שם הוא ראה ש"לא לקחו אותו ברצינות, אמנם לא רק בגלל שמו וגוון עורו, אבל זה לא היה חף מזה לחלוטין. היה איזה זלזול במה שהוא ייצג".

הזיהוי המיידי של מזרחי עם המזרחיות הוא, לדידו של עפרת, החמצה עצומה. כשמזרחי הילך (עם קביים) כמו ישו בווייה דולורוזה במיצג מ–1974, "הנטייה שלי ושל האחרים היתה להגיד שמוטי משמש כקורבן גופני וחברתי, אבל החמצנו את העובדה שזה היה דואלי - הוא היה גם קורבן וגם משיח. הוא אמן רחב הרבה יותר מפולקלור ומחאה חברתית", אומר עפרת.

"שמשון דער נעבעכדיקר", 2008 צילום: עוזי פורט

הפרספקטיבה הכפולה של הקורבן והשאמאן, הממקמת את העיסוק במזרח־ומערב כעניין צדדי, מאירה באור אחר גם את שאר העבודות של מזרחי. האם בעבודה מ–1975 בה הצטלם בדמותו של חוזה המדינה, הרצל הווינאי, היה זה המזרחי בתפקיד האשכנזי? או שמא האמן בתפקיד המנהיג? לדברי עפרת, גם בפסל הברונזה שיצר מזרחי ב–2011, שבו פוגש הרצל את קיסר גרמניה רכוב על סוסו - שניהם חצויים במדויק, בדומה לעגל החתוך בפורמלין של דמיאן הירסט הבריטי, "אתה מבין שיש למזרחי עניין לפגוש את העוצמה, את הכוח מתוך החולשה, יותר מאשר לדון במזרח ואשכנז. לכל אורך הדרך הוא עוסק בנפילה, בחלוציות האלימה, בהבטחה הגדולה ובשבר, בעוצמת החזון ואובדנו. וכשהוא מתדיין עם ההבטחה החברתית הגדולה של הציונות הוא גם מכניס את המגבלות הגופניות שלו כמשל".

מזרחי מביא את גופו הנכה, תוצאה של מחלת הפוליו מילדותו, ללא התחכמויות, ולא כסיפור של רחמים עצמים. בעבודה מוקדמת אחרת, כשהוא מצמיד לקרסולו כנף של יונה, משל היה הרמס על רקע הר הבית, מתפקד מזרחי בה בעת כקורבן וכשליח האלים, כאמן שהוא גיבור אבל גופו שבור - "המיתוס ונפילתו" בלשונו של עפרת. משום היותו אמן טוטלי, אמן חברתי־פוליטי במובן העמוק ואמן אידיאי המביא את גופו, גם העיסוק של מזרחי בתרבות היידית בשנים האחרונות הוא נטול אירוניה לדעתו של עפרת, הרואה באותו שמשון עלוב כהערה על החברה הישראלית המיליטירסטית, "וזה גם מזרחי בדמותו שלו, עם חשבון הנפש של הגיל והמוות. הוא עוסק במצב הישראלי בראי גופו וחייו".

על אף מצבו הבריאותי, ניהל מזרחי ממיטתו בבית החולים שיחות ארוכות עם האוצרת באשר לרוח ואופי התערוכה. קורן מספרת שייתכן שהאמן אף יגיע לבקר בתערוכה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ