מאיר פיצ'חדזה: כשהצייר פרש

דימויים חידתיים, תלישוּת והבלחות־אור ניכרים גם בתערוכה החדשה של מאיר פיצ'חדזה המנוח במכללת רופין, בה יוצגו עבודות ידועות לצד כאלה שטרם נחשפו

איתן בוגנים
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איתן בוגנים

כמה יצירות של האמן המנוח מאיר פיצ'חדזה שטרם נחשפו יוצגו בתערוכה "גחליליות", שתיפתח במסגרת כנס ההגירה הבינלאומי ה–3 של המכון להגירה, במרכז האקדמי רופין שבעמק חפר. התערוכה של האמן, שנפטר לפני ארבע שנים בגיל 54, בנויה סביב עבודות הנופים שלו ומציגה את גילגוליהן השונים. פעם מופיע הנוף של פיצ'חזדה ממוסגר, פעם הוא תופס עצמאות ומשתלט על כל הבד, ולפעמים הוא רק רקע. אולם זהו תמיד שכפול של אותו נוף כהה שבקצהו מבקיע האור - לא נוף גיאוגרפי ולא בדוי אלא נוף ארכיטיפי או "מעין מיחבר של כל מיני דברים שפיצ'חזדה ראה בעבר", כדברי אוצרת התערוכה, אלכס פרידמן.

הנוף של פיצ'חזדה, שהופיע כבר בתחילת דרכו האמנותית הוא לא סימבולי ולא נתון למצב רוח אלא, כהגדרת האוצרת, "מבקש חיפוש מהצייר וגם מהצופה. העניין אצל פיצ'חזדה היה לשאול שאלות ולא לנסות לענות עליהן. מתוך בליל הטרוגני הוא הרכיב דימויים אניגמטיים, נהירים לכאורה אבל סתומים. דבר אינו ברור: האם זה נוף ילדותו מגרוזיה? האם ביקש להביע באמצעותו געגועים?". פרידמן מסתמכת על האמן עצמו שסיפר בראיון בעבר כי הנוף בציוריו שבו מפציע ופוצע האור הוא "נוף שהוא שום מקום וגם שום זמן, זה גם זריחה וגם שקיעה".

ללא כותרת, 1986 צילום: רן אליהו

15 ציורים מוצגים בתערוכה, רובם תלויים על קיר אחד עמוס, על פי הגיון החלוקה בציורים המוקדמים של הצייר: פיצול לשניים ולעתים לשלושה חלקים בהם ההתרחשות מופיעה תמיד מלמעלה למטה. התלייה מתחקה גם אחר תמונות של הסטודיו של האמן שראתה האוצרת, ולדעתה אם פיצ'חזדה היה עדיין חי, הוא היה ממלא את הקיר מהתקרה עד הרצפה.

עוד עבודה תלויה על הקיר ממול, ועוד אחת מונחת על הרצפה, כדי לאפשר להסתכל בה מלמעלה, "כמו להסתכל בעיני רוחך אחורה אל העבר", אומרת פרידמן.

האוצרת סבורה שמה שהפך אותו לאמן חשוב הוא קודם כל העובדה שהרבה אנשים הרגישו כך. היא עצמה נתקלה לראשונה בעבודותיו בתערוכת־היחיד במוזיאון ת"א ב–2003, "מאיר פיצ'חדזה: אמנות כאוטוביוגרפיה". באותה תערוכה, שחלק ממנה יופיע גם ב"גחליליות", זיהתה פרידמן תחושה מרכזית בעבודתו של האמן, יליד גיאורגיה שעלה לישראל ב–1973. "בסוף הסיבוב בתערוכה ולאחר שקראתי את הטקסט של מוטי עומר ז"ל, הכרתי בתחושת התלישות אצלו - שהיא לא בלעדית רק למהגרים אלא לכל אדם".

לצד העבודות המוקדמות שלא הוצגו יהיו בתערוכה עבודות המזוהות עם האמן, כמו דמויות הילדים. "החיים בסך הכל עצובים", הוא אמר בעבר בראיון, "אני מתייחס לעבודות שלי כמו גחליליות. חושך, חושך, אבל יש מדי פעם משהו שמאיר".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ