בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקמעות והכמיהות של האמנות הישראלית

יאיר גרבוז, דגנית ברסט, נורית ירדן וראפת חטאב הם כמה ממשתתפי תערוכה שתוצג בבית התפוצות ועוסקת ביחסה של האמנות הישראלית לאותות, סימני מזל, מיתוסים ואמונות תפלות בעולם היהודי

6תגובות

לראשונה מאז הקמתו בשנות ה-70, תתקיים בבית התפוצות - מוזיאון העם היהודי, שבאוניברסיטת תל אביב (שער 1) תערוכה קבוצתית של אמנות עכשווית בתוך תצוגת הקבע הכוללת מודלים של בתי כנסת מרחבי העולם, פריטים מתווכי אמונה עתיקי יומין ועכשוויים מאוספיו של ויליאם גרוסושאר ושאר מוצגים ושחזורים המיוחדים למקום. כחלק מתהליך ההתחדשות והשינוי שעובר בית התפוצות לאחרונה, שתלו מבחר אמנים ישראלים את עבודותיהם באופנים שונים כחלק מהתערוכה "מזל וברכה"  שתיפתח ביום שישי (25.7) בצהריים.

מעבר להרחבה ולהעמקה שיכולים להיווצר עקב החיבור שבין הראייה המסורתית של סיפורו של העם היהודי בתפוצות ובין האמנות העכשווית, חשיבותה של התערוכה נעוצה גם במיקומה הפיזי, בתוך "שער האמונה”, שהוא חלל תצוגת הקבע עד לאחרונה של בית התפוצות המסמל את השינוי שעובר המוזיאון בהדרגה. החלל רוקן ממוצגיו לטובת האגף החדש "ובתוך הריק שנוצר נכנסת תערוכה זו ומנהלת דיאלוג חדש עם המושגים אמונה (עממית וגבוהה), אמנות ויצירה", מבהירה ד"ר אורית שחם גובר, האוצרת הראשית של המוזיאון.

ברק ברינקר

"מזל וברכה" (על שם הברכה המסורתית השגורה בפי סוחרי יהלומים ברחבי העולם) עוסקת ביחסה של האמנות הישראלית אל אותות, סימני מזל, קמעות, ברכות, מיתוסים ואמונות תפלות בעולם היהודי. בין שהזיקה היא של אמונה וכניעה ובין שהיא קשורה להתנגדות וביטול מוחלט, התערוכה נולדה מתוך ההבנה וההכרה שהמאגיה, המיסטיקה והאמונות השונות "הן מרכיבים בלתי נפרדים מהמבנה האנושי הבסיסי, לעתים אף באופן בלתי מודע”, כדברי אוצרת התערוכה, כרמית בלומנזון.

מרבית העבודות המוצגות נוצרו במיוחד בעבור התערוכה תוך התייחסות לתצוגת הקבע המקיפה אותן. התערוכה מורכבת משלושה פרקים — תפילות וסגולות, קמעות ואמונות תפלות, ומיתוסים וסמלים — המכוננים יחד שלם אחד, שאותו מרכיבים בתורם 13 אמנים. כך, למשל, בציוריו של שי אזולאי, אחד מהאמנים הדתיים העכשוויים היחידים הפועלים במחוזותינו, עולה ביתר שאת שאלת הקשר שבין אמונה לאמנות. “אזולאי עֵד לכל ההתרחשויות המתהוות מסביבו, ואינו יכול לשקוט עד שיצייר אותן ויטביען בבדיו, אחת ועוד אחת", כותבת בלומנזון. "מכחולו קודח בהשראת מבט רחב זה, הרואה את הפלא המתרחש מסביבנו בכל דקה ובכל רגע — נס הקיום, נס האמונה, נס הציור. מיומן ולמוד ניסיון הוא מסייע לצופה להמשיך במסעו אל מעבר למובן מאליו, אל הרובד המטפיזי שבציוריו”.

דגנית ברסט מציגה את סדרת העבודות "חקירות לוך נס" משלהי שנות ה-80, שהתייחסה למיתוס הידוע של המפלצת המסתורית. האמן גרי גולדשטיין מציג סדרה של דימויים וחפצים כגון כפיות, בקבוקים קטנים, פירות מפלסטיק, צעצועים, משקפיים ושיניים, שאותם הוא צובע בשכבה דקה של טיפקס לבן, ועליה הוא מצייר בשפה האיורית המזוהה שלו אותיות, מלים קבליות, סימנים או דימויים טעוני משמעות. יצירתו, שהיא מעין יומן אישי, היא לדברי בלומנזון, מנגנון של הגנה עצמית, "המאפשר לו להתמודד עם מחשבותיו ועם לבטיו תוך הסתייעות בעבודה סיזיפית עמלנית, החוזרת על עצמה יום ביומו לאורך שנים”. גולדשטיין ממלא שטחים באלפי נקודות וקווקווים בתנועה רפטטיבית המייצרת מעין מצב מדיטטיבי, כתפילה וכסוג של פולחן מאגי. "נוכחתי לדעת שבמובנים רבים הדימויים בציורי הם מעין צילום רנטגן של הרעש הבלתי פוסק בראשי", מספר גולדשטיין. "הדימויים מייצגים אימה וחרדות מתוך עולמי האישי".

בסדרת הציורים של יאיר גרבוז משולבים זמנים ואירועים היסטוריים לצד צירופים לשוניים המתייחסים למיתוסים של תרבות ושל פולקלור מקומי, להיסטוריה של ההתיישבות בארץ ישראל, לערבים ולמגוון של טיפוסים מתולדות העם היהודי. הבבא סאלי, החפץ חיים, הבעל שם טוב, הרבי מלובביץ' ורבנים אחרים מככבים בקיר הכחלחל שהציב יוסף ז'וזף דדון בתערוכה, שחזור של סלון בית ילדותו באופקים. לפני הקיר מונחת הכורסה המקורית שעליה נהגה אמו לשבת, ועליה שטיח מעוטר בתמונת צבי ובנופי אירופה המושלגים, "כביטוי לכמיהה לעולמות קלאסיים בלתי מושגים”, כותבת בלומנזון.

עוד בתערוכה: לוכדי חלומות של ראפת חטאב, שהם גם מנדלות וגם אובייקטים שבין רישומי חלל לפסלים, סדרת צילומים של נורית ירדן המשחזרת את האסתטיקה של עמודי התצוגה מחנויות המזכרות שברחובות אלנבי ובן־יהודה בתל אביב, ועבודת וידיאו משותפת של מיטל כץ מינרבו ומאיה אטון, המתמקדת במערכת היחסים במהלך סיאנס בין מדיומית־אמנית ובין פראפסיכולוג. עוד משתתפים בתערוכה: אבי סבח, רוית משלי, אסי משולם, שוני ריבנאי וחן שיש.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו