אצל מיכאל בורמנס קולנוע זה ציור זה קולנוע

תערוכת היחיד של האמן הבלגי מיכאל בורמנס במוזיאון ת"א היא המקיפה ביותר שלו מחוץ למולדתו ומשקפת את העיסוק שלו במדיומים משיקים

איתן בוגנים
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איתן בוגנים

תערוכת היחיד הראשונה של האמן הבלגי מיכאל בורמנס בישראל, הקרויה "אין מתוק מזה", תיפתח ביום שלישי (2.9) בערב במוזיאון תל אביב לאמנות (שאול המלך 27). בורמנס, יליד 1963 העובד וחי בעיר גנט, יציג תערוכה מקיפה הכוללת כ-100 עבודות, רובן מן העשור האחרון, בשני אולמות שונים במוזיאון. עשרות הרישומים על נייר, עשרות ציורי השמן וארבעת הסרטים - אלה מהווים את הסקירה המקיפה ביותר של עבודתו של האמן מחוץ למולדתו.

בתחילת דרכו עסק בורמנס בעיקר בתחריט וברישום ורק מאוחר יותר פנה לציור, ובהמשך אף הרחיב את טווח מלאכתו למדיום הקולנועי. על אף ההתפתחות הכרונולוגית בגוף עבודתו של בורמנס, האוצרת האחראית לתערוכה, אהובה ישראל, מציינת שאצל האמן הבלגי כל דבר נושק לכל דבר, "והעיסוק שלו במדיומים השונים כיום הוא כבר רוחבי יותר ולא ליניארי”. הגישה של בורמנס אל המדיום הקולנועי, למשל, היא כאל ציור. הפרקטיקה הציורית והאסתטיקה הקולנועית שלובים יחדיו ללא הפרד בסרטיו, המוצגים על מסך שטוח ממוסגר בעץ, תלויים על הקיר כציורים. כאילו היו תמונות שהתעוררו לחיים, סרטיו של בורמן נעים באטיות, זוחלים "בקצב של נשימה", כלשונה של ישראל.

מיכאל בורמנס, "השימור", 2011צילום: Peter Cox

כפי שבסרטיו מקיים בורמנס דיאלוג עם סרטים של במאים גדולים כמו סטנלי קובריק, דייוויד לינץ' (שאף כתב מאמר בקטלוג עב הכרס שיצא בעקבות התערוכה של בורמנס בבריסל), היצ'קוק ואחרים, כך גם בציורי השמן הקטנים מושפע האמן הבלגי מקלסיקונים כגון ולסקז, גויה ומאנה. בעבודות עצמן תופיע לרוב דמות אנושית, חיה או אובייקט הנראה מנותק, נעדר אינדיווידואליות, שרוי במצב וסביבה שגרתית לכאורה, אך למעשה כזו שמסווה, עוכרת שלווה, מסתורית ומאיימת. ג'פרי גרוב האמריקאי, אוצר התערוכה, מציין בקטלוג שהכותרת "אין מתוק מזה" היא מעין סיכום של התערוכה ושל יוצרה: "ברמה מסוימת, משוחררת ומלאת הומור, אך עדיין כזו שמכילה את הפוטנציאל לכוונות אפלות יותר”.

תחושה חריפה של איבוד אוריינטציה של זמן, מקום והתרחשות עולה תדיר מעבודותיו של בורמנס, בעיקר משום שהדמות המרכזית, הדו־ממדית, בעצם ממוקדת לחלוטין בעצמה, כאילו נוצקה בה אנרגיה נסתרת של נרטיב שלא מסופר עד הסוף, התרחשות שאינה מתממשת. “הדמויות מתוארות לעתים תכופות כנתונות בנסיבות של שעבוד, שינוי, מניפולציה או צייתנות. חופש התנועה שלהן מוגבל - אפילו מאובן - והן משמשות פעמים רבות כמושא חקירה ששינוי נכפה עליו”, כותב גרוב, המלווה את בורמנס זה שנים אחדות, ומוסיף: "דמויות מצוירות בדקדקנות אלה, המתקיימות בתווך שבין שנאת אדם לעדינות, מוצבות כך שבין־רגע תוכלנה להיות נתונות לדיכוי ולשינוי”.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ