בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גיהנום המלחמה בתערוכת צילומים חדשה

צילומים ממלחמת העולם הראשונה וצילומים מעזה מהחודש האחרון מוצגים זה לצד זה בתערוכה "גיהנום" של יורם קופרמינץ

9תגובות

בהמשך ישיר למראות החורבן שהביא עמו המבצע שהסתיים זה עתה, מושג הפוטוגניות של האסון יעמוד במרכז תערוכת היחיד של יורם קופרמינץ, "גיהנום", שתיפתח מחר (חמישי) בגלריה רו ארט (שביל המרץ 3) בת"א. ב"גיהנום" מציג קופרמינץ שתי סדרות מודפסות של צילומי רדי־מייד מטופלים: בסדרה הראשונה תצלומי מצלמות־רשת מעובדים מעזה של החודש האחרון, ובסדרה השניה תצלומי דיורמות שנלקחו אף הם מהרשת, רובם מתארים זוועות שונות ממלחמת העולם הראשונה. גדודים מסתערים, ענני עשן, ושריפות בצבעים עזים ופסיכדליים, הם חלקים מהפאזל המרכיב את הגרסאות המורבידיות והאירוניות של האמן לאתוס המלחמה ולתמונת הנוף הקטסטרופלית, הנשגבת.

במישור הפורמליסטי, משלב קופרמינץ בין הדיורמה (מודל תלת ממדי של תמונות רקע מצוירות ופסלי דמויות או חפצים, היוצר אפקט ראליסטי) כתצורה פרה־מודרנית לקיבוע מציאות שקדמה להופעת הצילום, לבין הקצה של הטכנולוגיה העכשווית — מצלמות הרשת. אולם העבודות, במידה רבה, משטחות את העיסוק המכני ומגחכות את ההתפעלות מטכנולוגיות המאה ה–21: "אותם גברים, אותם חיילים, עם אותם כובעי פלדה מטופשים, בתוך מחילות חפורות, תצלומים ממעל, תימרות עשן, מבנים הרוסים בשטח אזרחי, חורבן, והשיבושים, השיבושים בתצלומים עצמם", כותבת האמנית מיכל היימן בטקסט התערוכה ומוסיפה: "אני חושבת לעצמי, שיורם נלחם קודם כל באויב שחור־לבן ואחר כך בצבע. הרי דבר מוזר ביותר הוא הצילום, על גבול הנוכלות".

תוך שהוא מנתק את הדימויים מהקשרם המקורי ומעצים את האלימות בסדרת החזיונות האנטי־מלחמתיים שלו, קופרמינץ מבודד בעצם תמונת מלחמה אחת, גיהנום קולקטיבי וסיוט פרטי של אדם אחד. קופרמינץ מזקק הן מתמונת העבר הקפואה והן מתמונת ההווה הרותחת את "האמירה הפוליטית החריפה שלו על אודות יופיה החושני והאבסורדי של הזוועה, ועל אודות היופי הזה עצמו כטראומה.

בעבודותיו מנסה קופרמינץ לנתץ את מנגנוני הסינון שמפעילה המדיה החזותית הרווחת, בעצם הבחירה שלה בדימויים מסוימים ובעצם ההגנה שמספק הצילום בהיותו ייצוג של מציאות. בהיותן מופרזות ודרמטיות, עבודותיו של קופרמינץ מדובבות את המניפולציה של אמצעי התקשורת הקונבנציונליים המתווכים לנו בדרכם המוסווית את המציאות. "קופרמינץ מאפשר לרעש, לכאב, לכאוס ולאימה של המציאות המיוצגת לחדור אל השפה הצילומית, כלומר אל ההתרחשות של הדימוי המודפס", כותב דרור בורשטיין בטקסט התערוכה. "כן, זהו תצלום, והאש שבו לא תשרוף עינינו. אבל זה אולי המֵירב שיכול תצלום לעשות כדי לקרבֵינו אל האש".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו