טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלונה הרפז מתעדת מברלין ריקודי עם ישראליים

בתערוכה של אלונה הרפז, "מלח", תוצג עבודת וידיאו שלישית בכיכובו של אביה, והפעם כרקדן ריקודי עם

תגובות

הערב (4.9) תיפתח תערוכת היחיד הראשונה של האמנית אלונה הרפז, "מלח", בגלריה עינגא (בר יוחאי 7) בת"א. הרפז, החיה ועובדת בברלין ב-13 השנים האחרונות, תציג בצדה האחד של הגלריה סדרה של ציורים, ובצדה האחר עבודת וידיאו קצרה (ראשונה לאמנית) המתעדת קבוצה של אנשים שרוקדת ריקודי עם.

עבודת הוידיאו של הרפז, שהוצגה כבר בגלריה Circle 1 הברלינאית, היא הפרק השלישי מתוך טרילוגיה עתידית, "מלח" שמה, שבמרכזה אביה של האמנית. בראשון הוא מורה דרך של קבוצת ניגרים במסע צליינות בארץ, בשני הוא חבר בקבוצה של חיילים ותיקים הנפגשים פעם בחודש; ובשלישי, כאמור, הוא אחד הרקדנים המובילים. הרפז מספרת שדווקא המרחק מישראל קירב אותה לכאן, ולבחירה בעיסוק באביה, מלח הארץ. "אני אמנם שונה מאבא שלי, אבל יש לי נוסטלגיה לדברים שקרו לו", היא אומרת. "כשהייתי קטנה זכורה לי מין תחושת נטישה בכל פעם שהוא היה הולך לרקוד, וכעת, כשאני רחוקה מהארץ, גיליתי כמה חוויית הריקוד יפה ומרגשת".

מנקודת מבט ביקורתית יותר, מציינת דורית לויטה בטקסט התערוכה שריקודי־עם ישראליים אינם פרי תוצאה של מסורת עתיקת יומין, אלא הומצאו בתקופת קום המדינה כחלק מתוכנית לייצור זהות לאומית. לשם כך נלקחו מרכיבים מסוימים מתרבויות אחרות, עובדו ושולבו יחדיו אל תוך צורה היברידית אשר כיום נתפסת כישראלית. "עם צעדיהם הראשונים מגלים הרוקדים מה שאינו בנמצא, מפגינים תשוקות חבויות והזדמנויות שלא נוצלו, והריקוד נהיה מן מסה בחלל על מה שיכול היה להיות אך השתבש", כותבת לויטה.

גם הציור של הרפז עבר שינוי לאור השהות שלה באירופה. פני השטח למשל, שהתאפיינו במעין שטיחות גרפית הפכו לחומריים ומלוכלכים יותר. שינוי נוסף בציוריה של הרפז ניתן לתלות גם במראות הסובבים אותה ובעדויות לנוף אירופאי הנמצאות בסדרת הציורים. הרפז קושרת את השינוי שחל בעבודותיה גם ליומיום ולעובדה שברלין היא "מקום רגוע יותר", כלשונה. "אמא שלי הגיעה לארץ בגיל 24 מאירופה, אז העזיבה שלי לברלין היא אולי החזרה הביתה. זה אמנם מרגיש שלחזור לאירופה זה לחזור למקורות ולשקט, אבל אני לגמרי ישראלית. כשאני רואה את הרוקדים, את המסירות והביחד שלהם, אני מזהה משהו מקסים בהתרגשות שלהם, משהו ישראלי שגרם לי להתאהב בזה".

אלונה הרפז , Exterior 2


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות