בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמנים ישראלים ופלסטינים מנסים לייצג את משמעויות הזית באזורנו

תערוכה באום אל־פחם תציג עבודות של ישראלים ופלסטינים המושפעים ממשמעויותיו הדתיות, הפוליטיות והתרבותיות של עץ הזית

תגובות

החשיבות והסמליות של עץ הזית ייבחנו בתערוכה רבת המשתתפים "העץ הנדיב", שתיפתח בשבת בצהריים בגלריה לאמנות באום אל־פחם (דרך אלמרמאלה). 78 אמנים ישראלים ופלסטינים יציגו עבודות בהשראת עץ הזית על שלל משמעויותיו הדתיות, הפוליטיות והתרבותיות. כידוע, עץ הזית, במקביל לקדושתה של האדמה, הוא סמל מובהק לסכסוך האזורי המתמשך. למרות היותו "העץ הנדיב" עובר עץ הזית תלאות ומהמורות, התקות, עקירות, השחתות ושינוי מעמד מתמיד.

באופן אירוני, מציין אוצר התערוכה דניאל כהנא, עוצמת הסכסוך מתעצמת דווקא בימי המסיק, שבהם מתגלמות נדיבות וברכת העץ בפירותיו. כהנא, שחקר את מעמד עץ הזית באמנות המקומית, כותב שבאמצעות התערוכה הוא "מבקש לספר את סיפורו של העץ כסיפור של מאבקי הישרדות, שנדמה כי משקף באופן החד ביותר את הפרקים בהתפתחותה של ההתיישבות בחבל הארץ במהלך שנות ההיסטוריה”. התערוכה, שתתפרש על שלוש הקומות של הגלריה, תתמקד בעץ הזית העקור משורשיו הפיזיים והסימבוליים, ש"משחקים תפקיד חשוב בזהות של בעליו השונים, כמו גם בפרשנות של האמנות המקומית", לדברי האוצר.

עמאר יונאס

התערוכה, שנאצרה מראש לגלריה באום אל־פחם, רחוקה מלהיות תיעוד תמים או אובייקטיבי של עץ הזית על שלל מטעניו. כהנא מספר שההיבטים הפוליטיים נוכחים בתערוכה, אולם בה בעת הוא מוצא בעיקר מקום לדיאלוג. "לו הייתי עושה את התערוכה בתל אביב", הוא אומר, "היא היתה נראית שמאלנית וחתרנית, ואילו בהיסטוריה של אום אל־פחם אני מוצא דיאלוג".

כמו בספר הילדים הידוע "העץ הנדיב" של של סילברסטיין, שממנו נשאל שם התערוכה ובו העץ נותן מפירותיו וצלו ללא תנאי לטובת הילד, עד שלא נותר ממנו מאום, כך גם התערוכה חגה סביב הציר הטרגי של חלקת הארץ המזרח־תיכונית. ציור צנצנת הזיתים הכבושים המנופצת על הרצפה של האמן הנוצרי־ערבי מיכאל חלאק הוא דוגמה מובהקת לתמת החלום וניפוצו של הפרויקט השאפתני של כהנא ושותפו לחזון, סעיד אבו שקרה, מנהל הגלריה. מסורת גידול של מאות שנים עם קשר הדוק לאדמה ולעץ, הכרוך בהמתנה ארוכה, עבודה קשה ותקווה, מתנפצת לרסיסים באחת.

בקומה הראשונה של הגלריה מיקם האוצר עבודות הנוגעות בפנטזיה ובחלום. לדוגמה, ציור גדול ממדים של אלי שמיר, המתאר יער שתול של קק"ל עם עצי מחט לסוגיהם, מייצג את התשוקה הלבנטינית המלאכותית להיות כמו אירופה. גם צילום העץ הכמעט נעלם, המיסטי, של אורי גרשט הוא מעין חלום שהתפוגג, שארית זיכרון שנותרה כמו לאחר מבט ממושך בשמש בהירה.

בקומה השנייה מוצגות עבודות הדנות במצב המלחמתי. למשל, קרן אלה גפן יצרה מעין מיצב המורכב מחתיכות עץ, מעין שדה קוצים המזכיר מחסומים דוקרניים, ואילו עודד ידעיה מציג צילום מטופל המתעד יער עם עצי זית, נגוע בצבע ורדרד־אדמדם שנראה כאילו בוער. הקומה השלישית מוקדשת לעבודות וידיאו בלבד, ובה מציגים ראפת חטאב, דוד ריב ואיתן ויתקון. האחרון מציג סרט שצילם ביער בריגה, שם נטבחו יהודים בימי השואה. באמצעות חשיפות ארוכות, הדמויות בסרט של ויתקון, הלבושות סרבלים לבנים, נדמות כרוחות היוצאות ונכנסות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו