תערוכות בבית האמנים: פנים וחוץ ושוב פנימה

הגבול המטושטש בין התכנסות לתוך הנפש והזיכרון לבין התבוננות החוצה עומד ביסוד כמה מהתערוכות שייפתחו בבית האמנים בת"א

איתן בוגנים
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איתן בוגנים

התערוכה "התהוות" של האמנית רינת שיינה דוידוביץ, אחת מכמה שייפתחו ביום חמישי בערב (9.11) בבית האמנים בת"א (אלחריזי 9), היא מיצב גדול ממדים, עשוי מרשתות גדולות התלויות כבדי ענק מן התקרה, ועליהן קרושה כמות נכבדה של חלב נרות. בתוך השעווה, שנוצרה לקצבו הזוחל של טפטוף נרות, שיקעה האמנית ראשי בטון יצוקים, המדמים מאובנים, "ובכך יצקה יסוד של נצחיות אל עולם אורגני מקובע אך מתכלה, ממוקם בין הקיים ללא קיים", כלשונה של אוצרת התערוכה דניאלה טלמור.

תערוכה נוספת שתיפתח באוצרותה של טלמור היא "לא מגולוון" של האמנית אתי עמרם, העושה שימוש בלוחות ברזל כמצע לעבודותיה — באור, בבערה, בחושך, בריתוך ובפחם. עמרם מספרת במאמר נלווה לתערוכה כי ריח החריכה מעלה בהכרתה ניחוחות מן העבר, ההווה והעתיד, והברזל פועל עליה כמגנט המפעיל כוחות של משיכה ודחייה. עמרם מציירת על לוחות הברזל בעזרת חומרים כימיים שונים כמו חומצה וצבע, המייצרים בין השאר גם צורות של חלודה, אותן היא מדגישה בטכניקה של רישום או גירוד.

כשהיא מדברת על עבודותיה תוהה עמרם מהו אותו דבר שהיא מבטאת בהן, המעורר בה התרגשות: "האם מדובר בנוכחות של תחושה מוכרת, המצויה בין ידיעת הגוף והרוח? האם יש כאן ניסיון לגעת במוכר מתוך הבנה כי הוא סמוי מהעין? נוכחות האמן כצופה מטשטשת את הגבול בין הפנימי לחיצוני, ויוצרת מגע עם משהו בלתי מושג. יש כאן דיאלוג פנימי אינטימי, נוכחות מוכרת, מעשה למידה של הגוף, תבנית פנימית של מקום, של טבע הדברים".

גם יצירתו של האמן בעז נוי, שיציג את התערוכה "שעת תחתית", מבוססת על התבוננות החוצה ובה בעת על התכנסות פנימה. נוי משתמש בציוריו ברכיבים שונים מחייו ומסביבתו, לצד פנטזיות ואסוציאציות. גוף העבודות המוצג בתערוכה נוצר בסטודיו הממוקם במרתף ב"אגף השני" של הגלריה השיתופית (אשר נוי נמנה עם מקימיה) בעיר התחתית בחיפה, אליו נכנס לפרק זמן קצוב. האור המלאכותי שבחלל הכתיב לנוי צללים חדים וברורים המאירים לרוב את הנושא הפיגורטיבי של הציור (בנו של הצייר באמבטיה, זר פרחים, שולחן הכתיבה של האמן, ועוד), בעוד שאת כן הציור ולוח העץ השרוי עליו, השאיר בתאורה עמומה, חשוכה כמעט. כבר מרגע הנחת הכתם הראשון, מספר האמן, מתרחשת על הבד מעין מלחמה סביב השאיפה להוציא אור.

לצדו, בגלריה הניסיונית, תפתח גליה גלוקמן את התערוכה "Pixels” (אוצרת: ורה פלפול) שתכלול עבודות קולאז' מוקפדות, עשויות מחלקיקים קטנטנים של נייר צבעוני המונחים בצפיפות הנעה בין תמונה מופשטת לתיאור נופי. על אף העובדה הברורה שאין ביכולתם של הפסיפסים המורכבים של גלוקמן לנוע, הם עדיין נדמים כאחוזי תזזית, נתונים לתעתוע של תנועה. גלוקמן, המתגוררת בדרום אפריקה, תציג מבחר עבודות שנעשו בקייפטאון במהלך השנתיים האחרונות, ושהגיעו לסיומם או, כדבריה, ל"קתרזיס, ברגע בו נוצר איזון עדין בין סדר לאי־סדר, ובדרך בה סימני זמן העשייה נארגים אל תוך מצע היצירה".

תערוכות נוספות שייפתחו הן: "עיר ובהלות" של גיל דסיאנו ביטון, אוצרת: תמר דרזנר; "דו־שיח" של ישעיהו שמיר, אוצר: אריה ברקוביץ; "שטח אש" של סעיד אבו שקרה, אוצר: דניאל כהנא לוינזון; “La Sagrada Familia" של תגר ויויאנה, אוצר: שי אדם; "נשף" של מאירה פורת, אוצר: ניר הרמט; ובמסגרת פיסול החוץ תציג ורדה רותם את "סדרת בראשית".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ